יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

חצבים ומלריה - סיור לאורך רכס הכורכר

הכל התחיל עם הד"ר הילל יפה.

ד"ר הלל יפה, 1935 (PHZPR\1251481)
הד"ר הלל יפה, רופא וחלוץ  (מקור- הארכיון הציוני) 

כשקראו לו לתת דוח רציני על מיקום המושבה עתלית הוא בפרוש כתב שלא טוב למקם את המושבה על המדרון המערבי.
יש שם ביצות הוא כתב, וביצות כידוע, האוויר שלהן רע ....  ומי שחי ליד ביצות חולה במל -רה היא המלריה, היא מגוון רחב של מחלות ושאר מרעין בישין שראשוני החלוצים והעולים לא נמלטו מהן עד ראשית המאה העשרים.  בשנת 1907 הוזמן שוב לזכרון יעקב המושבה הגדולה והפעם התבקש לשמש כרופא המושבה.

רופא סטנדרטי הוא לא היה.
ברגע שקיבל את המינוי הרגיש בשל מספיק כדי לבוא לברון ולבקש לעשות, על חשבון הברון, עבודה אנטי מלרית שכללה טיפול רפואי במי שכבר חלה אבל במקביל פעולה מניעתית - ייבוש וטיפול בביצות סביב המושבות. הלל יפה פתח בית חולים לכל דבר, טיפל גם בפועלים ולא רק באנשי המושבות שבאו על חשבון הברון, פעל להקמת 'קופות חולים', ואפילו דחף להקמת המוסד המופלא שנקרא 'בית הבראה'.

כך כתב הדוקטור להנהלת יק"א בפאריס בחורף 1915:
" כאן מרכז פועלים גדול, שכר העבודה נמוך, משלמים בקושי, אין קרדיטים, ושערו מה מצבו של הפועל בחלותו!
בקושי משתכר הוא לחמו, לן ברפת טחובה ללא מצע ומכסה, טרף ליתושים, וכמה חשוב לתת לחולה כזה מיטה, מקום לנוח, מזון ורפואות!  .... כמה פעמים סגרתי את בית החולים ונאלצתי לפתחו שוב בראותי את החולים מבין הפועלים, חיוורים, כושלים הבאים לבקש הצלה מידי. וישנם גם תושבי שפיה, בת שלמה, עתלית, חדרה וכרכור!
(ד"ר הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 490)

סקר לקראת ייבוש הביצות בחוף הכרמל. הזמן: מתישהו, בסתיו עם החצבים. 


אבל גולת הכותרת הייתה השרות האנטימלרי שהקיף את כל 'מושבות השומרון' והגליל, למרות איומים חוזרים ונישנים לצימצומים:  "ברצוני לנסות ולהכן על עניני השרות שהופקדתי עליהם - בית החולים והמלחמה האנטימלרית. הפקידות המקומית הודיעתני כי לדברים אלו לא תזקף אף פרוטה" 
הרופא על הסוס היה עובר עם התיק שלו  בין זכרון יעקב, חדרה, עטלית (כן, ככה כתבו פעם עתלית), יסוד המעלה, משמר הירדן. בכל מושבה עוצר ומזריק או מחלק כדורי כינין. הילדים היו בורחים מפחד הזריקה, הפועלים היו עייפים מידי כדי להגיע למרכז המושבה, הפקידים של יק"א לא שמחו להוציא את הכסף ובכל זאת, הוא דאג שכוווולם, אבל כוולם יחוסנו, קראו לזה 'כיניזציה מלאה'.

מה זה קשור לטיולים תשאלו?
אז אני אגיד לכם.
בדיוק עכשיו כל החצבים במישור החוף פורחים.
ענין של חודש מהיום ונגמרה העונה מבחינתם.
זה אומר יום טיול בין חצבים.
מתחילים בעתלית, מסימים בשמורת קרתא ובסוף אפשר להתגלגל לחוף הים הכי יפה עם המבצר מעל.

שווה, אני אומרת לכם.









יום רביעי, 3 בספטמבר 2014

נשים אמנות וציונות: סיור 'ברוח נשית' בחוף הכרמל

נשים פורצות דרך, כפר נוער של נשים, גלריות ועוד הפתעות בתמונות זמן שונות – פעם והיום.

פעם היו תפקידים מגדריים, חינוך, עזרה לרופא על הסוס, צדקה וחסד. לפעמים הפרויקט הפך לפורץ גבולות כמו למשל כפר הנוער שפייה, כפר הנוער של נשות הדסה שקבע סטנדרטים חדשים בחינוך  בארץ. איך הופכת מושבה לכפר נוער? איך הופך כפר נוער של פליטים לכפר של בנות ומה הקשר למתן זכות בחירה לנשים? ומיהי אליס? איפה למדו לרקוד ולשיר שרה לוי תנאי וברכה צפירה ? ומה הסיפור של הברוש? 

על כל אלה ועוד בטיול במאיר שפיה, כפר נוער מדהים ביופיו, כפר נוער של נשים שפורצות גבולות עד היום. וכדי שלא תצאו בלי כלום הכנו לכם גם ביקור ביקב עם יין שהוא סיפור בפני עצמו. יין של תלמידים מהתחלת התהליך עד סופו, עם הרבה חשיבה ומקצועיות. תשבו, תטעמו כמה סוגים, תשמעו סיפור, תכירו ייננית מצוינת ואז גם  תוכלו לרכוש יין של מאיר שפיה שחוגגת השנה יום הולדת.   


נשים בכפר נוער, נשים בכפר אמנים

בחלקו השני של היום נגיע לעין הוד לסיור מעמיק מלווה תמונות וצילומים ישנים מארכיון הכפר האמנים עין הוד וסביבתו. כפר אמנים חלוצי המשקף חזון והוויה ארץ ישראלית שהייתה ואיננה.
את הסיור נתחיל בבית הראשונים של הכפר בית גרטרוד קראוס, נדבר 'איך בונים כפר אמנים', מי היתה גרטרוד קראוס, כלת פרס ישראל, מי היו מרסל ינקו ומוכתר הכפר - איצ'ה ממבוש ומה ביקשו להקים באותן חורבות של הכפר הערבי הנטוש שנותרו בצלע הכרמל.
ננסה להבין מה פירוש המושג כפר אמנים משנת 1953 ועד לימינו? נבקר בגלריה השיתופית של האמנים שהוקמה ממש יחד עם הכפר, בגלריה מגל – גלריה של נשים ומשפחה של שלושה דורות. יוצרים ובין סמטאות הכפר הציוריות נעמוד על הייחודיות של הבנייה הערבית אותה בקשו הראשונים לשמר.

קצת תמונות מטיול שהיה אפשר לראות כאן וכאן