יום שבת, 14 באוגוסט 2010

נווה ים - סופו של חלום.

בשבוע האחרון כרתו בקיבוץ נווה ים חורשה של עצים שהייתה אמורה להשתלב בתכנית הפיתוח החדשה של הקיבוץ.
אני ממש מצטערת, אבל לא הספקתי לצלם אותה כשעוד הייתה באתרה.
אני גם לא זוכרת אם היה מדובר באשלים הוותיקים או בפיקוסים במרכז הקיבוץ שגם הם בסכנה בגלל חמדנות של אנשים זה גם לא ממש משנה.
זה סימפטום לחוסר אכפתיות, לזילזול, ל'גרידיות' של אנשים ולפעמים זו פשוט אלימות לשמה.
עצים שנכרתים לכל המרבה במחיר, בתים שנהרסים, ארכיונים שנזרקים מובילים לחוסר כבוד לאנשים, לנשים, לאלימות כלפי החלשים ולחברה שאין בה ערכים, לחוסר תרבות.

קיבוץ נווה ים עלה לקרקע כבר באמצע שנות הארבעים פשוט מפני שבן גוריון אמר שהעם היהודי צריך גם דייגים.
בהתחלה ישבו בגבעת השדים במחנה האוהלים הנראה בתמונה. רוחות, רסס ים, קור נוראי בחורף ולחות מול חום בקיץ הובילו אותם לרדת מהגבעה ולבנות את הקיבוץ למטה, 200 מטרים מהים.



במשך שנים  ניסו להוציא לחמם מהים ללא הצלחה יתרה.

חצבו מעגנה לסירות שקיבלו, נתנו לסירות שמות עבריים על מנת להתחבר לשורשים ויצאו ללמוד את שיטות הדיג ואת שדות הדיג של המדינה החדשה.
לא תמיד בהצלחה. ניסו גם שימורים,  ותעשייה קלה ותיירות כי הם ממוקמים במקום מצוין מול הים.

ומה יקרה עכשיו?
תכנית הרחבה, ומפוני גוש קטיף, ומרבים במחיר בשיטת מכרז או בהקצאת מגרשים - אין לי מושג. אני רק מכירה כמה זקנים בקיבוץ שעוד יש בהם אידאולוגיה וחלומות שהולכים ונטרפים להם מול העיניים.