יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

עוד שריפה בעין הוד - חנוכה 2010

12 שנה אחרי הקודמת.
חנוכה הגיע ואיתו האש. תמיד חשבתי שחנוכה זה אומר גשם, קר, לביבות, אח מבוערת וריח של פטריות בחוץ. הפעם חמסין, יובש נוראי רוחות והתוצאה, שלא תגידו שלא אמרנו לכם - שריפה.
אין מילים, אין לי מה לכתוב, כ"כ הרבה ואין מילים.

אני כועסת על המערכת, אני מרגישה נטושה, ויחד עם זאת - עטופה באהבה.
במקרים כאלה מתגלה הכוח של הקהילה. קודם כל הקהילה שלי שהתארגנה ולקחה אחריות על עצמה, על האנשים שלה, על הכפר שלה. הקהילה של עין איילה שמיד התארגנו לעזור במה שאפשר, אוכל חם ומצוין, גנרטורים, האנשים הטובים שפגשנו בדרך - אלה שהביאו שתייה חמה ואוכל לתחנת המפונים הזמנית שהתארגנה בתחנת הדלק אלון בעין כרמל בבוקר שבת, בעצומה של הקטסטרופה, החברים של השומר החדש שבאו לעזור ולהחליף את השומרים בכפר, החברים הטובים של גני תקווה שבגשם שאחרי הופיעו רטובים ומחויכים נכונים לעזור, חברי ארגון לב אחד, בית תמחוי ששכחתי את שמו, המונית מרשל"צ שהביאה דברים טובים, הקונטיינרים של בורכרד, מירון וצים, הסנדויצים של אינטל ......

דברים חמים ונשיקות לצוות של המועצה שעשו הכל כדי שנרגיש יותר טוב, ואני לא אזכיר שמות כי בטוח אשכח מישהו.
ולכל מי שבאו ונתנו את הלב ביומיים האחרונים, הרבה אחרי שאני כבר הלכתי לעשות דברים אחרים.
לכולם מגיעה תודה ענקית אבל הם לא רוצים ולא צריכים אותה, הם עשו את מה שהיו צריכים לעשות, אדם לאדם.
וזה הכוח של קהילה,  זה הנכס העקרי של החברה וזאת אזלת היד של המערכת שקרסה כבר מזמן ואיננה. הכל נשען היום על האנשים, ולמזלנו יש אנשים טובים שמתגייסים ועושים את מה שצריך.
ככה אמר חגי ביום הגשום אחרי במזכירות הכפר, אחרי שאבד את הבית שלו שנשרף  - שתדעי לך, רק כאן עושים דברים מאהבה, לא כי צריך, או כדאי.
הלוואי שמשהו מהטוב הזה ישאר איתנו גם יותר מאוחר, כשהעשן יתפזר והעשב יצמח שוב.

שקיעות מדהימות על רקע עשן  
יום שישי בבוקר, שנייה לפני הקטסטרופה הראשונה 

אין מילים, צילמה ניצן ירקוני - יום שישי בבוקר. רגע לפני