יום שישי, 10 באוקטובר 2014

הון שלטון ודגים - בוקר טיול בעמק זבולון

הכל התחיל מבוקר טיול עם איריס. 
נסענו לקריות שזה בהחלט המקום הכי קרוב ל'סתם' עלי אדמה לכאורה. 
או לפחות ככה חשבתי כמיטב המסורת של 'פולניות עילאיות ומתנשאות'. ארכיטקטורה תזזיתית, עצבנית, בליל של רחובות וכיכרות שלא מובילים לאף מקום ובכלל, "בקיץ נורא חם שם". אבל אז יצאנו מצוידות בתפוחים ובקבוקי מים למסע בקריות בעקבות הון שלטון ודגים. אחרי שחזרנו החלטתי שיש בהן משהו בקריות, באמפרים על כביש מסמנים מתנ"ס או ביה"ס, עצים על המדרכות נותנים צל על הכביש ועל החצר שליד, אנשים הולכים ברגל למכולת בפינה, כי המרחקים שפויים ונורמליים, וסה"כ, זה בכלל לא רע אם אתם שואלים אותי, אבל מי שואל אותי?

טיילת כרי הנעמן - שקט באמצע העיר,  גבול בין בתים לשדות



אבל הכי חשוב זה הנוף שליד, טיילת שנחנכה לפני כמה שנים מעניקה צל מים ושקט לאנשים. טיילת הנעמן מובילה לברכה שיצרו בשביל הנימפאה התכולה, מין של פרח בסכנת הכחדה, שיטוט רגלי קצר, תחת אקליפטוסים מצלים, שקט וציוץ ציפורים. בדרך אפילו ראינו שניים שיושבים על ספסל בצד.....

נמפאה תכולה והיא בכלל לבנה - צמח מים ברשימה האדומה של הצמחים בסכנה

אחרי זה המשכנו לעין אפק. מי לא מכיר את המקום? את הסיפור על שני מסדרים טמפלרים שמתקוטטים ביניהם על המיים שמניעים טחנות קמח עבור עכו הגדולה? מי לא מכיר את הסיפור על התייבשות השמורה לפני כמה שנים, זו שהובילה את הרט"ג לקמפיין שנקרא 'זכות הטבע למים'. את איריס עניינו הפרעושית המשולשלת, הנמפית התכולה ושאר סביונים כאלה שעולים בפוסטים של קבוצת בוטניקה לאוהבי א"י. אבל אותי מה שענין היו דווקא עניני הון ושלטון. כמו תמיד. וגם שם מצאתי את זה. קודם כל שנבין על מה מדובר: ככה נראה האזור כשהג'מוסים עדיין היו מקוריים בביצה הגדולה שנוצרה מסביב לנעמן ולמעינות עין אפק.

ג'מוסים מקוריים 

ההמשך היה ברכישת אדמות עמק זבולון שכנראה הייתה יחסית זולה, עוד לא נדל"ן מניב, אלא שטח ביצתי שיש ליבשו, לטייבו ורק לאחר מכן לחשוב מה עושים בו - התיישבות, חקלאות, איזה מן חקלאות וכו'. בנתיים, עד שייובש, פירנס לא מעט אתוסים ציוניים של חלוצים חדורי להט ועזוז שבחרו לחיות בתנאים הבלתי אפשריים של הארץ ולוותר על המילקי בברלין.  מה קבלו בתמורה? קצת ביצה, הרבה מלריה, זריקות חינין, ואם היה יום טוב אז גם היה בשר במחנה. העתיד האישי והמשפחתי שלהם נשאר באותם ימים בצד, קודם כל צריך לייבש. אח"כ נראה מה הלאה.
ואז באו היזמים. יזם בא בשלב השני. כשכבר התחילו הייבוש וההסדרה וצריך לחשוב מה עושים עם השטח.
קראו לו ברנקו זיצר. בחור יוגוסלבי חריף שנשם דגים בערך מהיום שנולד. כבר שם היו לו לא מעט בריכות דגים ואם כבר עולים לארץ אז למה לא להתפרנס בכבוד מדגים? אמנון לויה שכתב עליו אמר שהיה לו כשרון לבחור שותפים ובעלי מקצוע, אז הוא הביא את מרדכי שוורץ, הדגולוג של תל עמל שהבין משהו בגידול הקרפיונים בארץ, הביא שותפים ומשקיעים. השקיע כסף, הכין תשתית התחיל לגדל וזה נראה מבטיח במיוחד.
באמת, קרפיונים מתאימים לגפילטעפיש, לדגלשבת, קרפיונים זה בריא, קל לגדל, איך אפשר להכשל?

ככה נראית ביצה: טחנת קמח, עין אפק, תעלות לגידול דגים


חפר תעלות וברכות, קשרים עם שותפים וחנויות שימכרו את הדגים שיגיעו לעיר - חיפה או תל אביב, ברכבת, בקרונות מיוחדים וקיווה לטוב. אבל אז - כמו כל יזם פרטי וקטן, קצת קשיים בדרך, קצת קנאה ורגליים ששמו לו, ונאלץ לותר על החלום לטובת בריכות הדגים של קיבוצים הסתדרותיים. כפר מסריק, קיבוץ אפק לשעבר משמר הים וכולם מסביב מחזיקים היום בריכות דגים לתפארת. מדברים על 'ענף הדיג' הציוני, ושוכחים שמי שהתחיל, חלם, הגה, ניהל, חפר, גידל ושיווק עד שנפל היה ברנקו זיצר, יזם יוגוסלבי.

 ככה הסתיים יום נפלא בעמק זבולון, קפה נחמד וגלידה לסיום, ילדים חוזרים עם תיקים על הגב ברגל הבייתה, הולכים בקבוצות מתחת לעצי פונציאנה נהדרים. קריות מקום נחמד מאוד.





אין תגובות:

פרסום תגובה