יום חמישי, 30 באפריל 2015

עתלית - בית כנסת, חברת מלח, מושבה ותחנת רכבת. סיור אחר לגמרי


עתלית היא מושבה שעכשיו ממש הופכת להיות עיירה.

כבר דברתי על זה פעם שבשנים הראשונות של המושבה, כשהבינו שהיא לא מתקדמת לאף מקום שמעו פרנסי המושבה על מסע הרבנים, וכשעצרה הפמלייה המכובדת בעתלית בקשו שיעזרו לשנות את מר גורלה, השינוי היה מהיר - הרבנים הציעו שבמקום עתלית  יקראו למושבה תרומיה - "והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ" (יחזקאל מ"ח, י"ב) - במחשבה שאם יפרישו תרומות ומעשרות תבוא להם הברכה. זה החזיק מעמד זמן קצר. כשלא הגיע השינוי המיוחל חזרו כולם לשם המקובל כי ככה זה בחיים, מאוד קשה לשנות הרגלים. בעבור שנה או שתיים עדיין היתה זו מושבה קטנה שנאבקה על עצם קיומה. בתים וחצרות משק היו בה, אבל הריחוק מכל מושבה אחרת היה קשה, הקדחת הוסיפה את שלה ועתלית הייתה מושבה שקשה לחיות בה, אפילו המים בה היו מליחים שלא טעימים. מספרים הראשונים שמדי יום היו יורדים לבאר על יד חוות הנסיונות של אהרונסון כדי לשאוב ממנה מים טובים לשתייה כדי שהתה לא יהיה מלוח .... . 

אחרי מלחמת העולם הראשונה  גדלה המושבה והפכה למושבה - של - חברת המלח שהוקמה בעתלית בשנת 1922. כאן חברו האינטרסים של היזמים קאסל וסורדין, חברת יק"א והשלטון הבריטי להקמת מפעל לאומי. החברה נרשמה בירושלים ולונדון, היה לה חבר מנהלים רציני ודירקטוריון שהורכב 'מחברי הון ושלטון' של אותה תקופה, החברה הוציאה קול קורא לפועלים לבוא לחפור בריכות מלח ובתמורה הציעה מגורים, אוכל, טיפול רפואי וחברה נעימה. לאיכרים הציעו בתמורה - פרנסה, טיפול רפואי, חינוך לילדים וייצוג בפני השלטונות דרך חברת יק"א שכבר הפכה לחברת פיק"א. כך הפכה עתלית למושבה-של-חברת המלח.

בשנת 1928, אחרי ביקור של הברון, המושבה קבלה מתנה  - בית כנסת, וגם בית ספר 'חדש' על חשבון הברון, במבנה שהיום משמש את וועד עתלית. 

עתלית - בית הכנסת
בית הכנסת של עתלית 

עתלית - שולי נופי תרבות
בית הוועד, בית הספר, המבנה הציבורי הראשון במושבה 

פרויקט הדגל של יד בן צבי, ישראל נגלית לעין שמתקיים בשנתיים האחרונות בעתלית חושף דרך אלבומי התמונות את הסיפורים של המושבה. כך אנו למדים מהתמונות ששורת הבתים הראשונים הפכה לרחוב הראשי, פותחו והורחבו מבני משק בחצרות האחוריות, התחילו לגדל גפנים, גידולי שדה חדשים ועוד. 

אפילו בית ספר נפתח במושבה לטובת ילדיה וילדי חברת המלח הסמוכה.

 מהתמונות עולה כי שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היו מבטיחות: מושבה של איכרים מצד אחד וחברת המלח עם משפחות פועלים בעלות תודעה מצד שני. ילדים עובדים 'מחזיקים משק' מזה, ילדי הנוער העובד והלומד שמדברים על הגשמה והולכים למצעד של אחד במאי מצד שני. החיבור, איך לא, היה כלכלי והיה דרך הזוגות שנוצרו בין הנוער מכאן והנוער משם...


מבנים אחרונים של עובדי חברת המלח בעתלית 

מסדר אחד במאי, מחנה עובדי חברת המלח עתלית, אלבום לאה רקוב, יד בן צבי - ישראל הנגלית לעין 



ומה יצא להם מכל זה אתם שואלים?

טיול במושבה מנומנמת ששוכנת בנוף הכי יפה בארץ. ים מצד אחד וכרמל מצד שני, רכס כורכר מרהיב ושטחים פתוחים זרועי רקפות עריות ושאר פרחים ושיחי חוף. נתחיל ברחוב הראשי שלא דומה לפעם אבל עדיין נושא בתוכו שרידים של מושבה, נדבר על ראשונים לא ידועים, נמשיך לשביל הרכס, למרכז המבקרים החדש של חברת המלח שמספר יותר על מלח מאשר על חברה,  ונסיים בתצפית לעבר המבצר הצלבני של עתלית.
כמה שעות בין ישן וחדש בעתלית.
כל מה שנותר זה לקבוע תאריך.



בית כנסת ישן מחודש בעתלית 





אין תגובות:

פרסום תגובה