יום שבת, 14 באוגוסט 2010

נווה ים - סופו של חלום.

בשבוע האחרון כרתו בקיבוץ נווה ים חורשה של עצים שהייתה אמורה להשתלב בתכנית הפיתוח החדשה של הקיבוץ.
אני ממש מצטערת, אבל לא הספקתי לצלם אותה כשעוד הייתה באתרה.
אני גם לא זוכרת אם היה מדובר באשלים הוותיקים או בפיקוסים במרכז הקיבוץ שגם הם בסכנה בגלל חמדנות של אנשים זה גם לא ממש משנה.
זה סימפטום לחוסר אכפתיות, לזילזול, ל'גרידיות' של אנשים ולפעמים זו פשוט אלימות לשמה.
עצים שנכרתים לכל המרבה במחיר, בתים שנהרסים, ארכיונים שנזרקים מובילים לחוסר כבוד לאנשים, לנשים, לאלימות כלפי החלשים ולחברה שאין בה ערכים, לחוסר תרבות.

קיבוץ נווה ים עלה לקרקע כבר באמצע שנות הארבעים פשוט מפני שבן גוריון אמר שהעם היהודי צריך גם דייגים.
בהתחלה ישבו בגבעת השדים במחנה האוהלים הנראה בתמונה. רוחות, רסס ים, קור נוראי בחורף ולחות מול חום בקיץ הובילו אותם לרדת מהגבעה ולבנות את הקיבוץ למטה, 200 מטרים מהים.



במשך שנים  ניסו להוציא לחמם מהים ללא הצלחה יתרה.

חצבו מעגנה לסירות שקיבלו, נתנו לסירות שמות עבריים על מנת להתחבר לשורשים ויצאו ללמוד את שיטות הדיג ואת שדות הדיג של המדינה החדשה.
לא תמיד בהצלחה. ניסו גם שימורים,  ותעשייה קלה ותיירות כי הם ממוקמים במקום מצוין מול הים.

ומה יקרה עכשיו?
תכנית הרחבה, ומפוני גוש קטיף, ומרבים במחיר בשיטת מכרז או בהקצאת מגרשים - אין לי מושג. אני רק מכירה כמה זקנים בקיבוץ שעוד יש בהם אידאולוגיה וחלומות שהולכים ונטרפים להם מול העיניים.

יום חמישי, 5 באוגוסט 2010

עין הוד השנים הקסומות - מי יכול לספר על סרטי נבון?

בשנת 1959 עין הוד הייתה בת שש שנים.
צעירה, זוהרת, מבטיחה ומאוד אופנתית. 
כולם כולם באו  לבקר - דני קיי, אלינור רוזוולט, אחד מהאחים מרקס ועוד רבים ואחרים. 
לכל אחד היה חבר בעין הוד ל'בוא לשבת על המרפסת ' וזה נחשב מקום בילוי מועדף על רבים מהבוהמה התל אביבית. 
גם תיירים היו חלק מהסיפור.


עין הוד נחשבה לחלק מהפנים היפות של המדינה הצעירה והאמנים מבחינתם קבלו את האורחים בשמחה.
האוטו השחור הגדול של התיירים היה נכנס לכפר, חונה ליד הגלריה המרכזית והסלבריטאים היו יוצאים לראות אומנות  ואמנות ישראלית בגלריה המרכזית. לא היו ספקות ביחס למפעל הציוני האמנותי, לא היו הרהורי כפירה בנחיצותו וגם לא הייתה ציניות. מהסרט שהופק וצולם בשנת 1959 עולה ההתרגשות ותחושת החופש, ההתלהבות של העושים במלאכה וגם של מי שצילם שדאג למצוא את הפינות היפות ביותר בחורבות הכפר. 


אני לא יודעת של מי הייתה היוזמה לעשות סרט פרסום לעין הוד. יכול מאוד להיות שדווקא ועד הכפר היו אלה שהציעו לקרן היסוד והם נענו. אבל אולי שגם הפוך. בכל מקרה ה'קבלן' שצילם את הסרט היה יוסף נבון. בעל פירמת סרטים עצמאית בשם סרטי יוסף נבון. 
לא מצאתי עליו כלום. אני רק יודעת שגר בתל אביב, הפיק וצילם סרטים עצמאית וגם עבור קרן היסוד כמו במקרה זה.
מענין מה עוד צילם, איפה ומתי.
מענין מה עלה בגורלו.
מישהו יכול לספר?

בינתיים:
Ein-Hod 1959:
צלם -  ??
מוסיקה - הלפרין
הארות - חיים חפר.
הפיק - יהודה טרמו.
הרעיון - קרן היסוד מציגה את תפארת היצירה הישראלית האמנותית - עין הוד.

באדיבות סרטי שפילברג:

יום שלישי, 3 באוגוסט 2010

עתלית - בין ים לכורכר, סיור קצר במושבה נעלמה.

סיור קצר בעתלית מגלה מקומות שעדיין נשמר בהם קסם וזהות. 
שיטוט ברחוב שפעם היה הראשי של המושבה ועל גבי רכס הכורכר המקסים של עתלית, מלווה בתמונות ארכיון ישנות ורכילות מקומית הכרחית מגלה קצת מסודות המושבה שאף אחד לא מגיע אליה סתם ככה לביקור. 

עתלית הוקמה בשנת 1903.
יוסף קלוזנר היה זה שהחליט שלמושבות כאלה שהן לא זיכרון יעקב ראש פינה או רשל"צ, כלומר מושבות גדולות ומרכז אזורי - צריך לקרוא 'מושביות'. ההחלטה למקם את עתלית עם הפנים מזרחה לכיוון הכרמל ולא לכיוון הים מיוחסת לד"ר הלל יפה שאחרי דוח מיוחד החליט שבכיוון הזה יש סיכוי לפחות מלריה. ובכלל, הוא לא חשב שראוי להקים התיישבות במקום הזה - בדיוק בגלל הבעייתיות של מים-יתושים-מחלות. אבל אם כבר אתם מתעקשים אז עדיף שהרחוב הראשי יפנה מזרחה.
כעבור זמן קצר התברר שהמושבה לא הולכת לאף מקום.
פשוט לא מתקדמת.

כשמסע המושבות של הרב קוק עבר בה - הוחלט לשנות את שמה מעתלית ל'תרומיה'.
משנה שם משנה מזל - לא במקרה של עתלית, אז חזרו לשם המקורי.
במשך שנים ארוכות עתלית הייתה מנומנמת עם כנות טובות יותר וטובות פחות, עם אוכלוסייה ותיקה מול אוכלוסייה עשירה מאוד וכמה סלבריטאים לקינוח.
ועכשיו הכל משתנה. בעקבות תכנית המתאר החדשה ישנה של המושבה היא הופכת לעיירה, עם שיכונים במקום אדמות חקלאיות, עם 'פיתוח' של אזורי מסחר ומלאכה, עם 'פיתוח סביבתי' שזה אומר מדרכות, חניות, גינון ציבורי ועוד.
לכולם ברור לאן עתלית הולכת.
אבל מה שכחו בתהליך המבורך?
כרגיל. מאיפה באנו.

מיבנים ישנים נמחקים לטובת חדשים לחלוטין, מבני ציבור עוברים 'שיפוצים' שגוזלים מהם את הראשוניות התכנונית, תוואי שטח משתנים לטובת 'פיתוח שטח' ועוד. אני לא מהפנאטים שחושבים שצריך להשאיר הכל כמו שהיה 'פעם', אבל שימור של ישן וחדש, יצירת תמהיל פיסי שונה, ערכי יותר, הסטורי יותר, מעניק למושבה זהות מקומית. אופי אמיתי ולא שטוח וסתמי כמו בכל מקום. ובעתלית היה מקום לשמור על ערכי מורשת, ערכי טבע מיוחדים ולהשתמש בהם כדי לקדם את כל המושבה. למה לא ליצור מוקד תרבותי מסביב לבית הכנסת שיכול היה להיות יפה יותר? לצאת לסיבוב נגיש על רכס כורכר? כי בכמה מקומות כבר חורפות ציפורים נודדות ליד הבית? איפה עוד ניתן לראות את החיבור בין הכורכר לים?
במקום זה נקבל עתיד הקרוב דיסנילנד חסר זהות אמיתית, סתם מקום שאין לו ייחוס, כמו כל עיירה אחרת בארץ.

ונותר רק לחשוב שזה יכול היה להיות אחרת:

יום שלישי, 27 ביולי 2010

רומא והדוניזם - סדנת בישול בעין הוד

אורלי אלדובי, השתלמות מורים שהסתיימה בסדנת בישול,
נעים להיזכר במה שהכנו, עכשיו כשחם ואין חשק לבשל.
ותודה לדוניה רוסה ולאיתי מהצ'וצ'ו בר שאירחו.


סדנת בישול רומאי נפתחת בהרצאה מלומדת על יינות ויין בתרבות הרומאית. כל מה שרציתם לשאול על יין ועל אלים, על אורגיות ועל הקשר לאורגניות .....

לאחר מכן שמענו על יינות מהעולם הישן - אירופה לעומת יינות מהעולם החדש - ארה"ב, אוסטרליה. אני אישית אוהבת מאוד את העולם החדש. רוטשילד שלנו היה מאוד 'מהעולם הישן'. אז מה זה הופך את יינות כרמל? חדשים? ישנים?
לא משנה. העיקר היין.

ויין טוב עושים מגפנים מעולות.
אנחנו בדרך לשם, אם נשפוט ע"פ כמות הכרמים שאני רואה בצידי הדרכים בזמן האחרון.
לכל אחד יש כרם קטן. אז מה זה אומר? שיהיה לו גם יקב קטן יום אחד ?



 גם אוכל טוב עושים מחומרים מקומיים. התחלנו עם פסטה קלילה לימות הקיץ ע"פ חומרי בישול רומאי עתיק
ז"א שאין הרבה תבלינים אבל יש חומרים מעולים שגודלו בחוות קרובות לעיר הגדולה ע"י אכרים מומחים: קחו חיטה, שמן זית, בצל ירוק פשוט, עגבניה טובה וזיתים, והרבה גבינה מלוחה כי זה מה שיש במזווה הרומאי באותה עת. ומלח. מטבע עובר לסוחר.

תערבבו הכל ביחד, תוסיפו עוד הרבה שמן זית כי הוא נספג, שימו במקרר, מכוסה שלא יקבל טעמים לא לו, שימו בקבוק יין טוב ליד (אומרים שיקב קאיומי היום זה הכי נחשב.....), סלט טרי טרי, כמו זה שבתמונה, ובסוף מספיקה חתיכת עוגה, ככה שיהיה מתוק בסוף. חום קל לכולם. 


* אתם יכולים לבדוק אותי על ענין העגבנייה. יש לי הרגשה, לא שזה משנה הרבה, שלרומאים אולי לא היתה עגבנייה, אבל לנו יש, והיא מקומית, אז למה לא להשתמש בה? 

הבית הכי יפה בקיסריה

פעם זה היה הבית הכי יפה בקיסריה.
רחוק מההמולה של מרכז העיר, ליד החומה, ליד הכניסה לעיר.
אני לא יודעת מי גר שם, ואפילו מתי בדיוק - האם מאה ראשונה לספירה או מאה שנייה, האם היה חלפן כספים, פקיד גבוה או מנהל ראשי בחברת המים של העיר.
מה שבטוח - שהיה שם כסף, היה ארכיטקט מוכשר למדי ושפע של חומרי גלם.

אהבתי את הרחבה - שימו לב לכאילו ספסלים סביבה.
גדולה, מרוצפת, מאווררת ברוח בריזת אחר הצהריים. חלמתי על פנסים ועל לפידים מאירים ועל מסיבת טוגה אפלוליות .



אבל הכי חשוב מי שומר על הכל מלמעלה: המפלצת שנשבר לה הראש שישבה על עמוד השיש בכניסה לבית.
לבעל הבית היה ביטוח צמוד. עם שניים כאלה בכניסה הרוחות לא יבואו להטריד, הגנבים יפחדו להכנס, ולאורחים של אשתו יהיה משהו לדבר עליו כשיצאו מהארוחה המלכותית שהכינו להם.
עם השנים כבר נעלם הראש של אחת המפלצות, השנייה נעלמה או נשדדה אבל נשאר הרעיון - בית אמידים בקצה העיר, צמוד לחומה, עם שתי מפלצות נהדרות ששומרות על בעל הבית מכל המריעין בישין.

הבית הוא חלק מסיור אחר בקיסריה, לאורך האתרים הלא מטוילים של העיר.
סיור אחר הצהריים שמאפשר לראות את החלקים האחרים של העיר.
כך אפשר לראות מה זו חפירה ארכאולוגית, איך מקישים משני קירות וחצי על קיומו של אמפיתאטרון שלם? על מה מעידים עמודי שיש 'בצליים'? ומה הויכוח הגדול על בסיס העמודים, למה זה כל כך חשוב למחקר?
טיול שמאפשר לראות איך נראה אתר ארכאולוגי לפני שנכנסים אנשי השימור, לפני שמכינים תצוגה לקהל, מרימים אבנים, מזיזים, צובעים מתקנים וכו'. כך ניתן לראות את הסיפור כולו - כמו שהוא נראה בשנייה שנחרב בפעם האחרונה ועד שישופץ בפעם הבאה.
Posted by Picasa

יום שני, 12 ביולי 2010

קיסריה - סיור שקיעה בעיר של הורדוס.


עכשיו כשאי אפשר לנשום בחוץ, כולם מחכים לבריזה שתגיע מהים.
זה הזמן לטיול שקיעה בקיסריה, טיול שמתחיל עם הבריזה ומסתיים עם השקיעה עם בקבוק של יין או אפילו טעימת יינות מסודרת במקום הכי יפה בארץ: בוילה של הורדוס. לחוף הים. 

כשהורדוס החליט שהוא בונה עיר למי שאינו יהודי, היה ברור שזו הולכת להיות העיר הכי יפה בארץ. הוא הקדיש מחשבה, זמן וממון רב כדי ליצור את העיר המתוחכמת ביותר לאורך החוף. לא חסך, לא קימץ, והתוצאה הייתה מרהיבה. ממש רומא בארץ ישראל. כל כך רומא שהרבה אחרי שהורדוס  כבר לא היה וגם זיכרו בקושי נשמר - היתה זו העיר הכי רומאית בארץ. המבנים, ההויה, אורח החיים, המתקנים, העודר, האוכל, המשחקים ..... 
Posted by Picasa
ובתוך העיר הזו נשמר מקום מיוחד עבור הוילה הפרטית של המשפחה. על המרפסת, לעת ערב בטח אפשר היה ללגום בה כוס יין כרמל, ולאכול תמרים מאחוזות המלך. 
להתרועע עם יפים ויפות ולפנטז על הלילה, על מה שיקרה בבריכה הזו שלפני הארמון, עם המים המתוקים, כשיודלקו הלפידים, יתלהטו היצרים, יתעופפו הבגדים .....

להזמנת ובקשות - שולי, עין הוד. 

יום שלישי, 29 ביוני 2010

עין הוד - משפחת שץ - משפחה מיוחסת.

לואיז ובצלאל שץ בבית בעין הוד.

אומרים  שהם היו מאוד דומים ביצירתם.
עליו אמרו שהיה מאוד כשרוני. 
והיא הייתה שקופה .......
בסיור האחרון נדברנו על משפחות מיוחסות. 

מענים איך היה לגדול בבית שאבא שלך הוא הוגה רעיון בצלאל? 
האם ראה עצמו ממשיך דרכו? האם מרד? 
מה חשב אבא שלו שנתן לו שם כל כך מחייב? 
האם הגיע לעין הוד כדי להמשיך את החזון של אבא שלו? 
אין לי תשובה, אבל אין ספק שזו משפחה מיוחסת.