יום שני, 15 במרץ 2010

תל יקנעם


מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי לטפס על התל ליד יוקנעם.
פעם לא ידעתי שזה תל, בשבילי זו היתה הגבעה שכל חורף היתה צבועה בירוק מדהים, גבוהה, חלקה ומזכירה קטיפה.
כשהתחילו לפרוח הכלניות זו בכלל חגיגה.
לימים למדתי שזה תל יקנעם, שיש בו אולי 4000 שנה של רצף יישובי  בצורה כזו או אחרת, שיש בו שרידים של כנסייה עם נוף לעמק (למרות שלצלבנים לא היה שם חלון מן הסתם  ....), חומות קדומות ליד שרידי מבצר ערבי, אולי של דאהר אל עומר, סיפור על אריסים ערבים עם מודעות משפטית וההתיישבות הבורגנית של שנת השלושים - מושבה יקנעם.


זהו תל. 
דוגמא למבנה קלאסי של תל מקראי שבשלו זכו התלים המקראיים בארץ להיות חלק מאתרי אונסק"ו. גאווה לאומית גדולה... רשות העתיקות סיימה השנה פרויקט קהילתי שבמסגרתו אומץ התל ע"י תלמידי בתי הספר הקרובים. הם למדו, והכירו, והתוצר הוא אריחי הקרמיקה המעטרים את כל התל והשילוט בו. הרעין מאחורי הפרויקט הוא לחבר את הקהילה אל המקוםוכרגע עושה רושם שזה מצליח. שבת בבוקר, טיול של גמלאים, פוגש קבוצות של ילידם ומשפחות שעלו על התל כדי להתאוורר השבת בבוקר. חלק אחרי התפילה, חלק סתם ככה כי שבת משגעת בחוץ. ונקי. ושקט, ואין ונדליזם ושתי בנות שישבו לשיחה מהלב ליד המודל קמו והסתלקו כי לא רצו שנקשיב......

העלייה לתל נראית קשה אבל בעצם קלה מאוד. ויפה מאוד. 
האריחים המצוירים מזמנים התחלה מצוינת להבין מה יש פה בכלל, מהם הערכים או התימות המאפיינות את תל יקנעם. 
יש כאן ביצורים ויש מפעל מים ויש תצפית, ויש מיקום מצוין בפתח הואדי או בסופו, תלוי מאיפה באתם. 
אפשר לדבר על נשק ואפשר לדבר על דרכים והכי נחמד - לדבר על המלח. שיירות שיירות של שקי מלח עברו בדרך הזאת בדרכן אל המזרח. שם היו צריכים את המלח לצרכי שימור ואפילו להוסיף למי השתייה.  מלח שווה את משקלו בזהב ככה אומרים. 




וככה נראה משחק מפה: הדרכים בא"י.
יקנעם בפתח או בסוף דרך המלח או דרך המלך, יקנעם כתחנת הדלק האחרונה לפני הדרך הגולה, יקנעם בעיר שכולם רבים עלי, זבולון נגד מנשה והמרויח הגדול הוא שבט לוי שקיבל עיר מסחרית וכלכלית להחזקתו. אין ספק שעשו עסקה טובה.
ברוחי הפלגתי לשנת 1492  לפני הספירה. לתחותמס המלך המצרי ומסעו לסדר עניינים בצפון הממלכה הענקית שלו. בדרך היה צריך לעבור ולכבוש את מגידו, השכנה העוד -יותר-עשירה- של-יקנעם, מדרום לה, בפתח מעבר ערונה.

תחותמס ביקש מהאלופים שלו הצעות לכיבוש העיר המבוצרת, תל מגידו. הם המליצו לו לעבור מזרחה מחוף הים דרך ואדי המלך הוא ואדי מילק בלשון 'פולנית' של היום, לבוא למגידו מצפון ולהפתיע אותם לגמרי.
הוא כנראה אמר תודה יפה, פרש לחשוב על ההצעה והחליט הפוך - את מגידו כובשים מואדי ערה, מעבר ערונה.
אמר ועשה.
ולא יכולה שלא לחשוב מה היה עולה בגורלה של יקנעם אם הוא היה מחליט דווקא לכבוש אותה קודם ואח"כ את מגידו.
בתל יקנעם סיימו לשלט את התל, מתחו סככות צל ואפילו דרך הכשירו כדי שנהג האוטובוס לא יקלל אותי שוב על זה שהכנסתי אותו לרחוב מנומנם עם המון מכוניות.





Posted by Picasa