יום רביעי, 18 באפריל 2012

יום השואה - יום המשפחה

השבועיים הכי ירוקים וצבעוניים בעין הוד הם דווקא אותם שבועות שבין פסח,  יום השואה, יום הזיכרון והבלגן של יום העצמאות, הם הימים שמצליחים לבלבל אותי כל פעם מחדש. עם השנים יום השואה הופך להיות קשה יותר ויותר, בגלל המשפחה. זה יום המשפחה ההיא, זאת שהייתה יכולה להיות לי בעצם.

10 אחים ואחיות היו לסבתא שלי משניאטין: יטי, פרידה, גולדה - אימא של אבא שלי, ברניס, קלייר, פישל, אדולף, מנדל שמעון והארי.  את הבנות שלחו לאמריקה, את הבנים חיתנו טוב.

Back row: Fishel (aka: Markus), Mendel, Harry. Middle: Golda, Perl, David. Bottom row: Claire, Bernice (baby), Simon, Freda. (Note: Adolf and Jetty absent). C. 1904-5.

ורק גולדה נשארה בעיירה ההיא, שניאטין, עיירת גבול רב תרבותית.
היא הייתה צריכה לטפל בהורים שהזדקנו. התחתנה עם דוד לינדר, ונולדו ארבעה ילדים.

הבכור היה יוסף-יוזק. אחריו האחיות חנקה ושלימקה. ובסוף, בן הזקונים מאיר- מניו, אבא שלי.


משפחה יפה, מצטלמת אצל הצלם של העיירה, אגנציו שמיצלר שהסטודיו שלו היה ממש ברובע הארמני של העיירה. היתה לו תקרת זכוכית כדי להכניס את האור פנימה, מסכים משתנים כדי שיהיה רקע מענין לתמונות וציוד חדש חדש שכמוהו לא נראה בעיירה לפני כן. כל אירוע חשוב צולם בסטודיו שלו או על ידי שמיצלר. למשל חגיגות פורים שנשלחו כגלויה לאחיות של סבתא שהיו באמריקה.


חנקה ושלימקה בפורים - בסטודיו של שמיצלר

גורלה של גולדה היה איום ונורא. אבא שלי, ברגע של תושיה הבין שזה הסוף וברח.
בלי להסתכל לאחור.
עבר את הגבול, הגיע לדוד ברומניה ויחד עם אחותו הסתתרו מעיניים רעות.
ב 1944 הצליח ועלה על האוניה לארץ.
אחותו ובעלה היו אמורים להגיע אחריו, אבל גורל המפקורה ידוע.

אבא שלי עבר את כל התחנות המקובלות הלאומיות של הדור ההוא: עלה לארץ, ירד לעבוד בסדום, התגייס לבריגדה ונסע לאירופה להציל את שארית הפליטה, הוא חשב שיהיה מחסל נאצים אבל לא נתנו לו, וכמו בסיפורים הכי רומנטיים, ביום שפגש את אימא שלי הבין שהיה שנים במצב של הלם, פועל על אוטומט, בלי להרגיש כלום. בירושלים רגע לפני המצור היא נכנסה לבקש קפה או דיו, תלוי את מי שואלים, ומשם כבר לא יצאה.

מאיר והדסה לינדר

הקימו בית בירושלים, נענו לצו התנועה ויצאו מהעיר אל הכפר, הקימו משפחה ומדינה.
אבא שלי הקים משפחה לתפארת בלי מליצות, נחמדה, מצחיקה, סתם משפחה. כל עשרת הדודים והדודות שלו התפזרו בעולם, עם כמה מהם אנחנו אפילו בקשר מיוחד, נעים לגלגל על הלשון - "הדוד שלי מקנדה" או "הבן דוד שלי התחתן עם סינית" ....
אבל הייתה יכולה להיות לי עוד משפחה, וסבא, וסבתא, ודודים 'מדרגה ראשונה'. לכן יום השואה הוא יום המשפחה בשבילי, זו שהייתה יכולה להיות לי.

והיום, יום השואה 2012 לאבא שלי, שלא היה אמור להגיע לכאן, יש כבר שישה נינים ועוד אחד בדרך......