למה בר אבן?
כי הבת, חנה קרן הסכימה להעמיד לרשות ארכיון עין הוד את אוסף הצילומים המדהים של אבא שלה.
במשך שבועיים אני חוגגת על המון המון שקופיות של אמנים מצוינים שהיו בעין הוד,
על צילומי אווירה של עין הוד
ולא מפסיקה להתפעל איזו עין היתה לו, איך 'תפס' פנים ותחושות,
איך היטיב לבטא במצלמה את האווירה שהייתה, איך הנציחאת רוח היצירות שצילם.
אני לא מבקרת אמנות, לא יודעת לשפוט תמונה או פסל, לקבוע אם היצירה טובה, או גרועה, זה לא התפקיד שלי.
אבל אני כן יכולה לקבוע שהיצירה - שקופית עם פורטרט או של יצירה - רגשה אותי.
(והאמת? זה לא משנה אם בגלל הנוסטלגיה או בגלל האיכות .....)
מילים שכתבה מרים טל לתערוכה שנערכה לו ב 1979:
" הוא לא תמיד היה פסל, ולא תמיד ירושלמי - ולא תמיד היה בר אבן. השתוממתי לשמוע שהוא מפסל רק 22 שנה. לפני זה היה צייר, ולפני שהיה צייר, עסק בדברים שונים, חיוביים שחישלו את אופיו ואת עקשנותו.
פיסול דווקא למד - אצל דב פייגין, ובמסגרת סמינר אורנים. אך מהר מאוד חש כיהמפתח לביטוי שאיפותיו באמנות - נמצא בנפשו, בשכלו ובידיו.
הוא חש קשר ראשוני בין החומר, היד, והמחשבה, איחוד בין 'חכמת הלב' לבין 'מלאכת מחשבת'.
לפני שהפך סופית לבר אבן היה זמן מה 'בר עץ'. הוא אהב את העץ ויצר, בתחילת שנות השישים בעיקר, עיצובים הרמוניים מופשטים,, מעץ אגוז, לעיתים על 'רגלי ברזל' שאפשר היום לראות באתרים שונים ובמוסדות שונים בארץ. אך האבן כבשה יותרויותר את עולמו ואת שדה פעולתו של הפסל ....."
"בר אבן פעל רבות גם כמורה לפיסול. כמתקין הדפסים, כצלם אמן מקורי. ובכל הפעולות הללו השקיע כשרון ומרץ רב. אך תמיד נשאר הפיסול העיסוק המרכזי, גם האהבה העקרית. כי מקור פיסולו של בר אבן, בכל גלגוליו הוא האהבה: אהבת האבן, אהבת הטבע, אהבת האדם וכמובן אהבת ירושלים .....".
תודה לחנה קרן שהסכימה להעמיד לרשות בית גרטורד קראוס את האוסף הנדיר ואני תקווה שבעתיד נוכל להראות חלק מהשקופיות הנהדרות שצילם, לכשיסתיים תהליך הקטלוג והסריקה. בנתיים אפשר לראות עוד מיצירותיו
בכתבה שהכינה חנה קרן.
