יום שני, 5 באפריל 2010

מקסריה למגידו




שער הכניסה המרשים למגידו - מאות שנים של שער. 


שני אתרים אהובים עלי במיוחד.
קיסריה זה די ברור למה.
הורדוס הוא דמות שקשה לא לספר עליה. הורדוס הבנאי, הורדוס של מרים, הורדוס של דוריס, הורדוס עליו נאמר כי עדיף להיות כלב בחצרו ולא בן משפחה ...




אז למה מגידו?
כי מגידו היא לא ברורה ו'מדברת' כמו קיסריה, כי אין מה לראות בה, כי אין מה לעשות בה - חוץ מלספר סיפור מרתק.
וצריך לדעת לספר סיפור כמו שצריך. כשעולים למגידו הנוף מסביב כבר מכניס לאווירה:

אח"כ,  כמה אלפי שנה של רצף יישובי זה לא סיפור פשוט ותלוי מאיפה ועד לאיפה סופרים.
התל - תופעה תרבותית, ארכאולוגית, נוף תרבות של חברה, תקופה ואזור. אפילו אונסקו הכירו במגידו כאתר מורשת עולמית.
מגיע לה, אם אתם שואלים אותי כי להיות תל זה לא פשוט.

הסיפור הדתי - הסטורי שלה. משלמה שבנה 'ערי רכב' ביניהן מגידו, ואולי אחאב היה זה שבנה אבל יחסי הציבור שלו כשנכתב התנך לא היו משהו? ואולי בכלל היה זה מלך אחר? בירידיה המושל הכנעני,שמע עבד ירובעם המופיע בחרפושית האבודה, או בענה בן אחילוד שהיה בעצם המושל מטעם שלמה - כולם שמות שנקשרו לעיר.
ועדיין לא התחלתי בכלל לספר בענין ארמגדון, יוחנן פאולוס והביקור עם הנשיא שזר בזמנו והאוטובוסים של הצליינים שמגיעים פעמיים ביום - בדרכם אל הצפון או בחזרה משם. ולא משנה כמה קר, חם, רטוב או חמסין יהיה באותו יום הם יעלו אל התל ויאמרו תפילה וילכו עם תחושה טובה שעשו משהו למען האנושות. 

ישראלים לא מגיעים לתל וחבל.
מגידו  - יש בה סיפור אמיתי, מורכב ולא פשוט.