כפר אמנים - ביפו, צפת, עכו או בעין הוד ?

בשנות החמישים נסע מרסל ינקו בג'יפ שלו יחד יעם ויטו וולטרא יבדל"א וחיפשו מקומות ראויים לשמש 'פארקים ורזרבטים'. אגף התכנון בתוך משרד ראש הממשלה נתן להם יד חפשית, ג'ריקן של דלק (המקבילה לדלקן) וקשרים עם כל מיני אנשים שהיום היינו קוראים להם 'ירוקים' למיניהם.

ינקו נסע וחלם, חלם ונסע. חיפש מקומות להקים בהם שכונות אמנים, מושבות אמנים, כדי שאמנים יוכלו לשבת יחד, לקבל השראה אחד מהשני וביחד ליצור את כל המנעד האמנותי: מאומנות שימושית, מסורות מלאכת יד, פיצ'פקעס,  עד לאמנות גבוהה, היצירה האולטימטיבית. הרצוי -  שכונות ערביות בעלות ארכיטקטורה שלינקו הרומני נראו רומנטיות וקסומות במיוחד. המצוי - קצת יותר בעיתי:
בהתחלה חשב שיפו העתיקה ראויה למשכן אמנים. אבל הודיעו לו שהמציאות חזקה מכל חלום, יש עולים ופליטים ולכן זה לא רלוונטי.

אח"כ חשב על צפת. ככה נראתה בשנות החמישים  המאוחרות - עיר תיירות מדהימה,  חיבור בין דתי לחילוני נהנתני, גישה רומנטית ונהנתנית, מערוץ גנזך המדינה ביו טיוב:

 אח"כ חשב על עכו, ושוב חזר הסיפור, עיר תיירותית, יפה, אבל - מיועדת לאיחוד משפחות פליטים ערביים מהגליל וחיפה. 

ובסוף הגיע לעין הוד והשאר הסטוריה. מה שמענין היא העובדה שינקו, איצ'ה והוועדים שהיו בכפר האמנים ידעו תמיד 'להפוך שנור לאמנות'. לעשות למען הכפר כי אחרת לא יהיה. ואולי זה ההבדל בין הון ושלטון של אז להיום - אז ה'שנור' נכנס לחשבון הכפר. היום היה נכנס לכיס הפרטי של מישהו.  הם לא למדו שיווק וגם לא יחסי ציבור אבל ידעו את המלאכה. מסיבות פורים, בזארים בפסח,  סדנאות אמנים וגלריה מרכזית קואופרטיבית לצד בתי מלאכה לאומנות בכפר. 

ככה מייסדים גם בית ספר לאמנות ולידו אכסניה, כדי שיהיה איפה להתאכסן כשבאים ללמוד אמנות, ביאנלה גדולה לקרמיקה עם אמנים מחו"ל ובשנת 63 - הכרזה רבתי על 'מדינת עין הוד'. 

בטיול האחרון שלי בכפר, שבת גשומה ועמוסת מבקרים, עם קבוצה נחמדה במיוחד אמרה בעלת השמחה שאימא שלה תמיד אמרה לה  'ששמחות צריך לעשות, כי הנחס כבר יבוא לבד...'.

באירוע היתה שמפניה, עוגות נהדרות, יין אדום ומפיות בצבע אדום, תותים לשמפניה וקפה ותה צמחים צבעוני. אחרי זה יצאנו לטייל בין רקפות ובתים מספרים בעין הוד, מבקרים בסטודיו של ינקו, 'בבית המוכתר' (הוא בכלל מסיפור אחר וראוי לפוסט משל עצמו) ומדברים על מלכה אמריקאית ונשים מופלאות.  

ולמה דווקא עכשיו נזכרתי? 

כי בפרוטוקול של הכפר משנת 1955 כתוב שצריך להתחיל לתכנן את השמחה הבאה -  פורים  .....