יום שלישי, 14 בדצמבר 2010

תודה לחברים מגני תקווה שהתגייסו לשיקום - בבוקר אחרי בעין הוד.


באמצע הבלגן פתאום הופיעו הארבעה האלה, רטובים ומחויכים "באנו לעזור, מה שצריך". גבי שלחה אותם לקונטיינרים בחוץ, להעביר תרומות בגדים ממקום למקום, לפרוק את המשאית של שטיבל ליד בית גרטרוד קראוס ואת הכיסאות בבית תרבות לקראת הארוע של ערוץ 24. תמרה הלכה להביא להם מנה חמה שבדיוק הביא האוטו של בית תמחוי, והם אמרו שהם לא רעבים אבל אני לא בדיוק מאמינה להם, פשוט רצו להמשיך לעבוד כנראה.

אח"כ הם אמרו, תוך כדי הגשם השוטף, שהם ישנים גם הלילה באוהל. ואז קלטתי שהם הופיעו כבר ביום ראשון בלילה, אחרי הכל, ישנו בלילה בחוץ ובבוקר התיצבו לעבודה, לא לפני שנחשדו באמצע הלילה כמציתים כי עמדו עם בקבוק מים לכבות גיצים. את הלילה השני אני מאוד מקווה שכבר ישנו בבית ההארחה של נחשולים, יבשים.

בכל אופן - הנה התמונה של ארבעה חברים מגני תקווה שבלי שמישהו יגיד להם משהו נכנסו לאוטו עם המון חטיפים ושוקולדים, סתם כי צריך לתת יד ולעזור.
לארבעה שאני לא יודעת את שמם - תודה רבה !


יום שבת, 11 בדצמבר 2010

מאי 2010 - לילה מתוח בעין הוד, פרומו לשריפה הגדולה

מאי 2010 - לילה מתוח בעין הוד, האש גולשת למטה מימין אורד


הגיבורה האמיתית של השכונה - הכבאית של אורי איילון. חמש ספרות ועובדת 


כבאיות חדישות ומאובזרות, כבאיות קק"ל

נדב ורצמן על רקע מדרון שרוף בחודש מאי. מאז לא היה גשם עד דצמבר. 

יש הבדלים בעוצמות אש: זו הייתה בנונית ובחלקה קלה, האדמה חרוכה אבל לא אפויה, הרקע עדיין ירוק 

בשריפה של חודש מאי 2010 עדיין לא היה חסר חומר מעכב בעירה.




בחודש מאי הלילה היה מתוח מאוד. הלקחים אחרי השריפה ההיא הופקו - יש צוות כיבוי אש, יש הידרנטים חדשים וצינורות, ה'רשויות' שלחו מתאמים וזרנוקים כמו גם צינורות. כל אחד ידע מעכשיו מה הגזרה שלו, לאן ללכת ואיפה לעמוד. זו הייתה החזרה הגנרלית לקראת השריפה של חודש דצמבר 2010. גם אז הנוכחות שלנו במקום הרגיזה מאוד את הכבאים שהתמקדו בעיקר בלעמוד במגרש החנייה, בחפ"ק מאולתר בכביש ממול ובפרצופים מודאגים ומלאי חשיבות. את העבודה סיימו ביום למחרת הכבאים של הכפר. 
אחרי שהכבאיות כבר מזמן נסעו. 
אני לא מבינה למה הופתענו עכשיו בשריפה בחנוכה, הכתובת הייתה על הקיר - חוסר התאום בין כל הגופים הנוגעים בדבר, המצבור הבלתי אפשרי של 'חשובים' שלא עושים שום דבר, מלחמות האגו וחוסר המעש. בכולם כבר הבחנתי מזמן. אבל רק עכשיו הייתה להתנהגות הזו גם תוצאה מצמררת. 
מה הטעם עכשיו בועדת חקירה? האם יחקרו את הפרטים הקטנים? מי סגר את המים ומתי? למה הכבאים לא נכנסו? למה פינו את האנשים מהכפר ואח"כ לא נתנו להם להכנס גם כשאפשר היה? למה לא נתנו לחברי 'השומר החדש' שבאו לתגבר להכנס לכפר? למה לא הגיעו כוחות לשמור על הבתים אחרי האש כדי למנוע גניבות? למה אנחנו היינו צריכים לחשוב על כל הפרטים הקטנים הללו?  ואם ימצאו אשמים - זה ישנה את הפעם הבאה? יהיה תאום בין כל הגופים? מילה תהיה מילה? מי ילך הביתה ומה זה יעזור עכשיו אחרי שהסוסים ברחו כבר? 

ועדת חקירה או לא, סופר טנקר ומטוסים רוסים לצד טורקיים,  חנוכה 2010 זה לחיות בסרט. 

יום שישי, 10 בדצמבר 2010

חנוכה בעין הוד 2010 - השריפה, יום אחרי.





מקום - בית ורכובסקי, נעמי , זאב עין הוד
זמן - יום חמישי, יום שישי - הלילה, יום ראשון. שלושת הימים הקטסטרופליים בעין הוד.
הכוכבים - אנשי הכפר.
כוכבת ראשית - האש.
דמות הנבל בסיפור - המערכת.
מסר שיווקי - אם אין אני לי מי לי?

15 אלף ספרים

יום חמישי, 9 בדצמבר 2010

עוד שריפה בעין הוד - חנוכה 2010

12 שנה אחרי הקודמת.
חנוכה הגיע ואיתו האש. תמיד חשבתי שחנוכה זה אומר גשם, קר, לביבות, אח מבוערת וריח של פטריות בחוץ. הפעם חמסין, יובש נוראי רוחות והתוצאה, שלא תגידו שלא אמרנו לכם - שריפה.
אין מילים, אין לי מה לכתוב, כ"כ הרבה ואין מילים.

אני כועסת על המערכת, אני מרגישה נטושה, ויחד עם זאת - עטופה באהבה.
במקרים כאלה מתגלה הכוח של הקהילה. קודם כל הקהילה שלי שהתארגנה ולקחה אחריות על עצמה, על האנשים שלה, על הכפר שלה. הקהילה של עין איילה שמיד התארגנו לעזור במה שאפשר, אוכל חם ומצוין, גנרטורים, האנשים הטובים שפגשנו בדרך - אלה שהביאו שתייה חמה ואוכל לתחנת המפונים הזמנית שהתארגנה בתחנת הדלק אלון בעין כרמל בבוקר שבת, בעצומה של הקטסטרופה, החברים של השומר החדש שבאו לעזור ולהחליף את השומרים בכפר, החברים הטובים של גני תקווה שבגשם שאחרי הופיעו רטובים ומחויכים נכונים לעזור, חברי ארגון לב אחד, בית תמחוי ששכחתי את שמו, המונית מרשל"צ שהביאה דברים טובים, הקונטיינרים של בורכרד, מירון וצים, הסנדויצים של אינטל ......

דברים חמים ונשיקות לצוות של המועצה שעשו הכל כדי שנרגיש יותר טוב, ואני לא אזכיר שמות כי בטוח אשכח מישהו.
ולכל מי שבאו ונתנו את הלב ביומיים האחרונים, הרבה אחרי שאני כבר הלכתי לעשות דברים אחרים.
לכולם מגיעה תודה ענקית אבל הם לא רוצים ולא צריכים אותה, הם עשו את מה שהיו צריכים לעשות, אדם לאדם.
וזה הכוח של קהילה,  זה הנכס העקרי של החברה וזאת אזלת היד של המערכת שקרסה כבר מזמן ואיננה. הכל נשען היום על האנשים, ולמזלנו יש אנשים טובים שמתגייסים ועושים את מה שצריך.
ככה אמר חגי ביום הגשום אחרי במזכירות הכפר, אחרי שאבד את הבית שלו שנשרף  - שתדעי לך, רק כאן עושים דברים מאהבה, לא כי צריך, או כדאי.
הלוואי שמשהו מהטוב הזה ישאר איתנו גם יותר מאוחר, כשהעשן יתפזר והעשב יצמח שוב.

שקיעות מדהימות על רקע עשן  
יום שישי בבוקר, שנייה לפני הקטסטרופה הראשונה 

אין מילים, צילמה ניצן ירקוני - יום שישי בבוקר. רגע לפני