יום שבת, 30 באפריל 2011

שבועות, פסטיבל מאסטרו בעין הוד, סיור מיוחד בכפר האמנים - סיורקונצרט.

ממחברת גרטרוד קראוס, על הקשר בין מוסיקה לאמנות , ארכיון עין הוד. 

עוד מעט מגיע חג השבועות ואיתו הפסטיבל שכבר הפך למסורת בעין הוד - פסטיבל מאסטרו  2011 - מוסיקה ומוסיקאים למען ישראל. 

כמו כל פרויקט כזה יש מי שמשוגע לדבר ומצליחה (במקרה הזה) גם לסחוף אחריה את מי שרק רוצה להסחף, ויש הרבה כאלה. אז בחג שבועות הקרוב, שלושה ימים של קונצרטים לכווולם, בכל מקום בעין הוד; בבית גרטרוד קראוס, במוזיאון ינקו דאדא, האמפיתאטרון עין הוד, בגן שי ובגן ינקו ועוד. 

רק רשימה חלקית של יום אחד לדוגמא:  סאן סאנס - הקרנבל המבולבל, היידן ע"י הרביעייה הקאמרית, באך בטעם צרפתי של סולני באך המדהימים וערב גאלה יוקרתי ואלגנטי במיוחד. וזו רק רשימת מכולת חלקית בלי להזכיר את כל מי שיופיעו בפינות ובגינות, את הסדנאות, הגלריות ועוד ועוד. 

מה חדש השנה? סיור שלי בכפר האמנים בדגש הסטורי, חברתי, אישי. הזדמנות להכיר את כפר האמנים בדרך אחרת,  סיור קונצרט מיוחד:   עין הוד – כל הסיפור כולו !

זהו סיור מעמיק מלווה תמונות וצילומים ישנים מארכיון כפר האמנים עין הוד וסביבתו. 
כפר אמנים חלוצי המשקף חזון והוויה ארץ ישראלית שהייתה ואיננה.  
את הסיור נתחיל בבית הראשונים של הכפר בית גרטרוד קראוס, שם, על קפה ועוגה טובה נדבר על 'איך בונים כפר אמנים', מי היתה גרטרוד קראוס, כלת פרס ישראל, מי היו מרסל ינקו ומוכתר הכפר - איצ'ה ממבוש ומה ביקשו להקים באותן חורבות של הכפר הערבי שנותרו בצלע הכרמל.
 ננסה להבין מה פירוש המושג כפר אמנים משנת 1953 ועד לימינו? נבקר  בגלריה השיתופית של אמני הכפר שהוקמה ממש יחד עם הכפר, בגלריה משפחתית עם שלושה דורות יוצרים ובין סמטאות הכפר הציוריות נעמוד על הייחודיות של הבנייה הערבית אותה בקשו הראשונים לשמר. בסוף הסיור נגיע לקונצרט מיוחד. 
דרך אחרת לחוות יום בפסטיבל, יום בעין הוד. 


יום שישי, 29 באפריל 2011

ליום השואה - העיירה של אבא שלי

שניאטין - עיר גבול 'מעורבת'

בראש השנה נסענו לרומניה ומשם לאוקראינה, לעיירה של אבא שלי. תמיד חשבתי שאני  פולנייה והנה הסתבר לי שהיום זה אוקראינה. אחרי שעברנו את הגבול  לנו במלון בצ'רנוביץ. כמו בסרטים על המלחמה הקרה פגשה אותנו שומרת קומה בלונדינית עם חיוך של זהב, שתמורת כמה שטרות הייתה מאוד נחמדה.
אוכל לא מי יודע מה, והמיטה ראתה ימים טובים יותר וכל מה שראיתי מצ'רנוביץ שעליה קראתי ואותה חיפשתי היה הרחוב הראשי המשופץ והמשוחזר. קודם זו הייתה רומניה, אח"כ רוסיה ועכשיו אוקראינה. פנייה ימינה או שמאלה חשפה את השכבות הארכאולוגיות של כל מי שעבר בעיר: עזובה, לכלוך, הוד של המאה  ה-19 שנצבע באפור.

ובבוקר קמנו ונסענו לשניאטין.
עיירת גבול לשעבר, עיר מעורבת שהיו בה אוקראינים, פולנים, יהודים וארמנים.
מאוכלוסייה ששליש היו בה יהודים לא נותר אפילו אחד, גם ניצולים כמעט ואין. אבא שלי אחד מהם.

צילום סטודיו - איגנץ שמיצלר 
את התמונה צילם איגנץ שמיצלר.  שמיצלר היה יהודי. היה לו בית יפה וצהוב עם צריח בפינת הרחוב. היום הבית שייך לבנק של אוקראינה. הבת שלו למדה בבית הספר לבנות ואח"כ בגמנסיה.  שמיצלר צילם טקסי סיום של הגמנסיה, טקסים בכלל, חתונות, משפחות, אירועים ושמחות. כמו למשל צילום של קבוצה שהחליטה לעלות לארץ. תצלום למזכרת בסטודיו של הצלם.

נתן וורנר וחולדה הוכמן עולים לארץ, חברי קבוצת העובר מגשימים. 

והיתה לו סריה של גלויות של העיר שמכר לכל מי שרצה לשלוח גלויה לקרובים שנשלחו לארה"ב. את הדודות של אבא שלי שלחו לארה"ב. אימא שלו כבר לא יכלה לנסוע כי מישהי היתה צריכה לטפל בהורים הזקנים. אז היא וסבא שלי נשארו בעיר. עד הסוף. שלהם.

שניאטין - גלויה של הצלם שמיצלר 
הבית של שמיצלר היה ליד האזור הארמני של העיר. האזור הטוב של העיר, היה יפה והיום הוא עדיין יפה, אבל נטוש. נהרס לאט, כאילו לא עברו אי אילו שנים מאז.  הבתים עומדים, הארמנים גם כבר לא כאן. אולה, הדוקטורית הפולנייה שחוקרת את העיר אומרת שגם כאן גרו יהודים. בשכירות. כי זה היה אזור טוב של העיר, בדרך לנהר מתחת היו טרסות שניסו לגדל עליהן גפנים. היום כבר לא.  וגם אין טרסות. אבא שלי, כשהיה ילד, היה מאוהב קיץ אחד בילדה  ארמנית מהשכונה.

שניאטין - בית ארמני לשעבר. 
היהודים היו כמעט שליש מתושבי בעיר. הפולנים החזיקו במשרות השלטון. ראש העיר קושינסקי היה פולני. היהודים היו היזמים והכוח הכלכלי של העיר - בעלי מנסרות, מטחנת קמח, סוחרי עורות ונעליים, בעלי בתי מסחר ודירות להשכיר, עורכי דין וצלם. היה בעיר מעין 'בית תרבות' שהיו עורכים בו את החגיגות  והעצרות של היהודים, את בית הספר שהקים הברון הירש היהודים  תרמו לעיר, כדי שישמש את כולם, בית הכנסת החדש שהתחילו לבנות בעיר מעולם לא הושלם. אחרי המלחמה הפך לבית חרושת והיום שוב נטוש.

והיום - מה נשאר מהעיר ?  זכרונות שבורים, ריח חם של סוף הקיץ, בתים נטושים ורוחות.
ומחקר חדש, אקדמאי, של הדוקטורית המקסימה מפולנייה שחוקרת עיר גבול רב תרבותית.
ואחרי המסע הזה כבר אין לי דברים נחרצים להגיד, אין לי דיעה מגובשת וגם לא שיפוטית, רק נסיון לתפוס לשנייה את המהות של העירייה של אבא שלי,  נסיון להבין מאיפה בא, ומה הנחיל לי, ומה יש בי - משם, מהמקום שמעולם לא רצה בי ובשכמותי.

יום רביעי, 20 באפריל 2011

בשביל הכרמל - פרשת לזרוביץ

משה לזרוביץ' וחבר 


מגדל שמירה על רכס אצבע, סוף הקיץ. 
הפעם אני לא מספרת את כל הסיפור, אפילו לא את חלקו אלא רק מפזרת הבטחות.
קבוצות בודדות שכבר עלו למקום וראו שלל חרציות צהובות, פרגים וקצת אדומים מבעד לשחור של השריפה כבר אמרו שיחזרו כדי לבקר באתר החדש - יד לשוטר.
ובתמונה, זה לא מגדל עשן וגם לא נועד ליצור מיסוך במקרה של התקפה אווירית. 
מגדל שמירה כמו כל מגדל שמירה, אחד מכמה שהקיפו את הצומת ונועדו לשמור על האסירים שלא יברחו או על המעפילים שלא יבואו, אני לא בטוחה. 
אבל כאן היה מחנה בריטי, מכובד, עם צריפים ומשטחים מרוצפים ומגדלי שמירה כמו שצריך. 
חלק מהצריפים היו יותר מכובדים - באחד גר מפקד המחנה ובשני סגנו היהודי, קצין מוערך ואהוב במשטרה הבריטית-  משה לזרוביץ. יליד ראשון לציון - ידע עברית ערבית ואנגלית, היה מוכשר ושקול ואיש ביניים, כזה שידע לדבר עם כל מי שצריך בשפתו שלו. ככה נשלח להרגיע את הרוחות בצפת במהלך המאורעות בשנת 1929, כך נשלח לטול כרם לפקד על מחנה בלב האוכלוסייה הערבית וכך הגיע בסופו של דבר לצומת עתלית, מחנה עובדי הכפייה של המשטרה הבריטית. 
ובעצם הוא היה מושאל לשב"ס של הבריטים כי במקור היה שוטר לכל דבר.
16 ליולי, 1938, לילה לפני שהיו אמורים, משה, ברוריה ושלושת הילדים לנסוע לנופש ארעה הטרגדיה. משה, ברוריה ואחיה אליהו קיריז'נר נרצחו בלילה ושלושת הילדים הגיעו כעבור כמה ימים מעין חוד (היום כרם הזיתים בכניסה לעין הוד) לקיבוץ.  יפרח אמר שזה נראה לו כמו נצח, לפחות חודש, במציאות - ארבעה ימים שבאמת נראו לכל מי שידע על הסיפור כמו נצח. 
יפרח היום בשנות השמונים, רחל אחותו הגדולה כבר לא איתנו וכך גם האח הצעיר. הסיפור שלו הוא הסיפור של המאורעות בארץ בשנות השלושים ושל עצב ארוך, ארוך שלא נגמר אפילו 25 שנה אחרי. 

בפעם הבאה שתעברו בצומת עתלית ותסתכלו על מגדלי השמירה תסתקרנו, תשאלו, ובעתיד הקרוב תוכלו לקבל תשובות ב'יד לשוטר', על הגבעה מתחת לעין הוד, ליד צומת עתלית, בצל מגדל שמירה עם נוף מדהים למערב. 

יום רביעי, 13 באפריל 2011

מבשלים ביחד בעין הוד - סדנת בישול של אורלי אלדובי

 
תראו את המכנסיים החדשים שלי! אברקרומבי אנד פיץ', שוות!
על השולחן מאחור: סלט פסטה קר.


ואחרי זה קוצצות בצל לסלט עגבניות וקרעי פוקצ'ה, את האגוזים לתוך הפסטה, על הבולגרית המשובחת


ויש מי שרושמת במרץ כדי לא לשכוח אף מרכיב מהחגיגה.


מערבבת, מערבבת,  מערבבת


לא שוכחת להזכיר שהיא שמה לק ממש אתמול, ועוד אדום, שיתאים למכנסיים החדשים.


ולסיום - השפית אורלי אלדובי ואתי ידלין, סו שף מוכשרת, השתלמות מורים 'רומא והדוניזם' עושות סדנת בישול בעין הוד.
בתפריט היו רק דברים טובים.
לא כ"כ רומאיים אלא יותר אטלקיים, אבל מה משנה?
יש אוכל? יש אצבעות ללקק? יש תענוג צרוף?
מה צריך יותר?
להתראות בפעם הבאה, סדנת בישול בעין הוד עם השפית אורלי אלדובי.
עוד אחד מהסיורים המוצלחים האלה שנחרטים בזיכרון.