יום שני, 3 בדצמבר 2012

א-קפלה בעין הוד: סיום נפלא ליום טיול בעין הוד ובחוף הכרמל

כמה ימי חורף נעימים, גשם ששטף הכל, וחגיגה בעין הוד - מרתון א - קפלה בכפר.
התכנסו להן כמה חבורות זמר, מקהלות והרכבים,
הביאו איתן אנרגיות טובות, איכויות ווקאליות ורפרטואר מענין, והתוצאה נעימה כתמיד.
ולקבוצה שבאה איתי ארגנו הופעה מיוחדת, סיום נפלא ליום מענין בחוף הכרמל:

                                                            ההרכבים המופיעים


הופעה בבית התרבות של עין הוד


                     

                        בנתיים מתחממים ומחממים קולות בחוץ, ברחבה, מנצלים את הזמן לשיחות חולין

                                     
 


                                      ויש עוד סרטון ודאו קצרצר, כדי שרק תשאר טעימה בפה ....
                                       שני הרכבים, מיתר ושמיים, אחד בקדמת הבמה, השני מאחור .....



                                                  לפעם הבאה - תשלחו מייל, אשלח הזמנה.






יום חמישי, 21 ביוני 2012

עמק חפר - טיולאוכל לקראת הקיץ שהגיע.

עמק חפר מונח כבר שנים באותו מקום. דרכים חוצות אותו לאורכו, הוא קרוב מידי למרכז ולא רחוק מידי מהמרכז. גרים בו אנשים טובים שעובדים ועושים גם חקלאות. יש בו אדמות חמרה ומוזיאונים, פינות חמד ונחל אלכסנדר שכולם מכירים. טיול בעמק חפר הוא מפתיע ולא רגיל, בעיקר בגלל האנשים.

בתוך הפסיפס המאוד מיוחד של עמק חפר יצאנו לטיולאוכל של ראשית הקיץ.

התחלנו בחוות האצות שפעם הייתה חוות חלזונות.


יש מעט חלזונות, יש מעט קיפודים בכל מיני צבעים




 ויש אצות.
שני סוגים לבחירתכם אולווה וגרצילריה.
אחת ירוקה אחת אדמדמה, גדלות באמבטיות מוארכות ונהנות ממים מליחים וחמימים, חושבות שזה נורא נחמד לטוס בשקית ניילון לחו"ל או לאיזה מסעדה יוקרתית בארץ.
אצות זה טעם נרכש כנראה.
אבל מה שבטוח - יש להן צבע נפלא. טובות לסלטים, למרקים, פשטידות ועוד. 



בינתיים להתחבר עם צבות זה הרבה יותר מעניין.
את האצבעות שומרים רחוק מהמיכל, נשיכה מגברת עצבנית יכולה להיות גם קטלנית.



עוד בתפריט של ראשית הקיץ - פטל.
במשק קפלן המקסים ישנם ארבעה סוגים עיקריים. אחד או שניים אמריקאים, אחד ישראלי והאחרון אני באמת לא יודעת מאיפה אבל זה לא משנה. בויזנברי היה הכי טעים, בשרני, גדול, עם המון מיץ, מתיקות וטעם.
אפשר לבוא לקטוף עד סוף יוני כי אחרי זה כבר אין מה. במשק של שני הצעירים האלה אפשר למצוא גם תותי עץ לקטיף עצמי ובשבתות יש גלידת וניל עם פטל... כמה מפתיע ... 
נדיר למצוא אנשים כאלה, ישירים וכנים עם חיוך, מחשבה קדימה והרבה אהבה לפטל.
פטל טעים בהדלייה - כאן בכפר חיים:




היה גם תות שדה אורגני עם טעם של פעם, ומלפפונים, היתה הליכה לאורך נחל אלכסנדר, דברנו על פרדסים ויוזמה פרטית אז והיום, טיול מפתיע ולא רגיל. 

יום רביעי, 18 באפריל 2012

יום השואה - יום המשפחה

השבועיים הכי ירוקים וצבעוניים בעין הוד הם דווקא אותם שבועות שבין פסח,  יום השואה, יום הזיכרון והבלגן של יום העצמאות, הם הימים שמצליחים לבלבל אותי כל פעם מחדש. עם השנים יום השואה הופך להיות קשה יותר ויותר, בגלל המשפחה. זה יום המשפחה ההיא, זאת שהייתה יכולה להיות לי בעצם.

10 אחים ואחיות היו לסבתא שלי משניאטין: יטי, פרידה, גולדה - אימא של אבא שלי, ברניס, קלייר, פישל, אדולף, מנדל שמעון והארי.  את הבנות שלחו לאמריקה, את הבנים חיתנו טוב.

Back row: Fishel (aka: Markus), Mendel, Harry. Middle: Golda, Perl, David. Bottom row: Claire, Bernice (baby), Simon, Freda. (Note: Adolf and Jetty absent). C. 1904-5.

ורק גולדה נשארה בעיירה ההיא, שניאטין, עיירת גבול רב תרבותית.
היא הייתה צריכה לטפל בהורים שהזדקנו. התחתנה עם דוד לינדר, ונולדו ארבעה ילדים.

הבכור היה יוסף-יוזק. אחריו האחיות חנקה ושלימקה. ובסוף, בן הזקונים מאיר- מניו, אבא שלי.


משפחה יפה, מצטלמת אצל הצלם של העיירה, אגנציו שמיצלר שהסטודיו שלו היה ממש ברובע הארמני של העיירה. היתה לו תקרת זכוכית כדי להכניס את האור פנימה, מסכים משתנים כדי שיהיה רקע מענין לתמונות וציוד חדש חדש שכמוהו לא נראה בעיירה לפני כן. כל אירוע חשוב צולם בסטודיו שלו או על ידי שמיצלר. למשל חגיגות פורים שנשלחו כגלויה לאחיות של סבתא שהיו באמריקה.


חנקה ושלימקה בפורים - בסטודיו של שמיצלר

גורלה של גולדה היה איום ונורא. אבא שלי, ברגע של תושיה הבין שזה הסוף וברח.
בלי להסתכל לאחור.
עבר את הגבול, הגיע לדוד ברומניה ויחד עם אחותו הסתתרו מעיניים רעות.
ב 1944 הצליח ועלה על האוניה לארץ.
אחותו ובעלה היו אמורים להגיע אחריו, אבל גורל המפקורה ידוע.

אבא שלי עבר את כל התחנות המקובלות הלאומיות של הדור ההוא: עלה לארץ, ירד לעבוד בסדום, התגייס לבריגדה ונסע לאירופה להציל את שארית הפליטה, הוא חשב שיהיה מחסל נאצים אבל לא נתנו לו, וכמו בסיפורים הכי רומנטיים, ביום שפגש את אימא שלי הבין שהיה שנים במצב של הלם, פועל על אוטומט, בלי להרגיש כלום. בירושלים רגע לפני המצור היא נכנסה לבקש קפה או דיו, תלוי את מי שואלים, ומשם כבר לא יצאה.

מאיר והדסה לינדר

הקימו בית בירושלים, נענו לצו התנועה ויצאו מהעיר אל הכפר, הקימו משפחה ומדינה.
אבא שלי הקים משפחה לתפארת בלי מליצות, נחמדה, מצחיקה, סתם משפחה. כל עשרת הדודים והדודות שלו התפזרו בעולם, עם כמה מהם אנחנו אפילו בקשר מיוחד, נעים לגלגל על הלשון - "הדוד שלי מקנדה" או "הבן דוד שלי התחתן עם סינית" ....
אבל הייתה יכולה להיות לי עוד משפחה, וסבא, וסבתא, ודודים 'מדרגה ראשונה'. לכן יום השואה הוא יום המשפחה בשבילי, זו שהייתה יכולה להיות לי.

והיום, יום השואה 2012 לאבא שלי, שלא היה אמור להגיע לכאן, יש כבר שישה נינים ועוד אחד בדרך......  

יום שני, 16 באפריל 2012

טיול יום הולדת בעין הוד - נשים אמנות ואומנות.

בזמן האחרון יש סיור חדש - נשים בעין הוד. 
נשים שבאות לחגוג יום הולדת  ומצד שני - טיול שמדבר על נשים. 
אני מציעה שעתים של טיול באווירה מיוחדת,  בין עבר להווה בהוויה נשית: 


הנשים שבאות לחגוג התחילו את הסיור בארוחת בוקר מפנקת, ולאחר מכן יצאו לטייל ולשמוע על נשים שהיו פעם ושעדיין חיות בעין הוד.  הנשים שהיו - היו גדולות מהחיים:  גרטרוד קראוס שאצלה בבית אנחנו מתחילות תמיד עם קפה ועוגה, מלכת אמריקה- אלינור רוזוולט שהגיעה לבקר פעם לפני אי אילו שנים, הגן של מדי ינקו - האישה של, ונשים מפיקות    מסיבות פורים מיתולוגיות בעין הוד.

מאוסף שקופיות בר אבן 

נשים ואמנות בעין הוד זה בכלל סיפור מיוחד - למה נמצא יותר נשים שפנו לאומנות ויותר גברים שפנו לאמנות, מה בכלל ההבדל בין אמנות ואומנות? איך זה קשור לחזון של ינקו שהחליט להקים כפר אמנים? למה נמצא יותר נשים שפנו לעסוק בקרמיקה, ומה בין קרמיקה לקדרות? ומה ההבדל בין הסטודיו של האמן לסטודיו של האמנית, אם יש הבדל כזה......  


פסל בבית גרטרוד קראוס - אישה או גבר? אמן או אמנית? 

נשים ויום הולדת בעין הוד זה טיול באווירה אחרת - יותר נינוח, ביקורים אינטימיים בסטודיו של נשים עבור נשים, אפשר לדבר על תכשיטים וכל בגדים, אפשר לדבר על דברים שברומו של עולם ואפשר לטייל, להתרשם, לחוות ולחזור הביתה אחרי עוד יום עם חברות.


מאוסף שקופיות בר אבן - ג'ניה ברגר עם חברים חשובים ......

יום ראשון, 4 במרץ 2012

סיור פורים בעין הוד - ענין רציני ביותר - רשימה ממש לא רצינית.

כבר בימיו הראשונים של כבר האמנים עין הוד היה ברור שאחד הכלים הטובים ביותר לגיוס כספים הן מסיבות ובעיקר מסיבות פורים ? ענין רציני ביותר, להרים  מסיבת פורים טובה. צריך ספונסרים, יחסי ציבור, הרבה חברים טובים שיקנו כרטיסים במחירים מופקעים וכמה אוטובוסים שיצאו מתל אביב. צריך גם שמזג האוויר יהיה נוח, שתהיה מספיק שתייה מצב רוח, מוסיקה ותחפושות. משנה לשנה משתכללות התחפושות וכמובן שהכרטיסים נראים טוב יותר ועולים יותר .....

עיון מעמיק בתיקי פורים בארכיון הכפר מעלה שרשימת התורמים למסיבות גדלה משנה לשנה. מעמוד אחד או שניים לקלסרים שלמים: אל על, צים, יפאורה, עסיס, חברת משקאות כזו ואחרת, המשטרה, הצבא, איש הון כזה ואחר ועוד.
כולם תרמו כי זה היה כל הרעיון של 'להפוך שנור לאמנות'. לתרום לאמנות ולאמנים ישראלים נחשב למעשה הנכון לעשותו.

בכסף שגויס במסיבת הפורים אפשר היה לצייד עוד סדנה לאמני הכפר, לשלם למקורות עבור בריכת המים, על הדרכים שנסללו בתוך הכפר, על שיפוץ מבני האגודה לטובת תושבי הכפר. בדיוק כמו הגלריה מרכזית, כמו ביאנלה לפיסול, כמו בית ספר לאמנות, כמו אירוח אצל אמנים במהלך הקיץ.





 במוזמנים אפשר היה למצוא את כל ההוא והוא וההיא של תל אביב.
 כל הבוהמה של תל אביב הגיעה באותו ערב לעין הוד.




בפרוטוקול הישיבה של אספת הכפר משנה לא מזוהה מופיע רעיון חדש ומהפכני, למה לא לעשות את פורים ...... בפסח. יהיה חם יותר, יותר מקום, יותר אנשים, יותר כרטיסים, יותר הכנסות לכפר, רעיון גאוני לא?
התעוררה מהומת אלוהים, מה פתאום להזיז חג? איזה מין רעיון מטורף, זה לא ילך ובכלל, בשביל מה זה טוב?
הפתרון היה גאוני, בואו נעשה חגיגה בפורים וחגיגה בפסח, שאף חג לא יקופח.
כך נולד הבזאר הגדול בפסח בעין הוד. אבל על זה בפעם אחרת.
בנתיים, פורים עדיין עניין רציני מאוד בעין הוד, גם היום.



ומה יצא לי לשבת מזה? סיור חדש בעקבות הפורים בעין הוד.
נדבר על נשים, פורים, 'שנור ואמנות' ועל הקשרים הבלתי מתנתקים בין הון שלטון ואמנות.
ברוח הימים ההם, לאור הימים האלה, סיור מיוחד לאנשים מיוחדים, מלווה תמונות ארכיוניות ופגישות עם אמנים בכפר. 














יום רביעי, 22 בפברואר 2012

לכבוד יום המשפחה - משפחת לינדר, מוצא עילית.

אח שלי התחיל פתאום ממרומי שנותיו לחשוב על ההיסטוריה המשפחתית. הוא עושה סדר בתמונות, בקלטות ודאו, מחבר בין ההיסטוריה והטכנולוגיה. בפגישה המשפחתית האחרונה, על הקינוח שכלל עוגות, פרות ו'מי רוצה קפה ומי תה?' אסנת שלפה את האיפון והראתה את התמונות האחרונות שסרק:


נעים להכיר - הדסה ומאיר  לינדר. 

סיפור האהבה בין ההורים שלי התחיל עם כוס סוכר, או דיו לעט, תלוי את מי שואלים. בכל מקרה היא נכנסה לחדר, ראתה את אבא שלי וההמשך כבר היה ברור. אימא שלי ירדה מהשיירה לגוש עציון, לא הגיעה לרבדים, או למענית, תלוי את שואלים - ונשארה בירושלים.

התחתנה עם חתיך אלוהי, ניצול שואה ונולדו ילדים, כי זה מה שעושים פליטי שואה – מקימים משפחה.  בהתחלה גרו בבית הכרם, אצל משפחה שגידלה כלבי בוקסר מפחידים בירושלים של המצור. אח"כ, ההורים שלי עזבו את ירושלים למושב כי ככה הייתה הקריאה הלאומית – 'מן העיר אל הכפר'.  וגם בגלל שהיו 'חסרות לנו ארבע לירות לבית בבית הכרם', ככה אימא שלי הסבירה את המעבר. או שאולי, פשוט משום שלאבא שלי היה אח במושב? 

צעירים ומאושרים עם שדים בארון בנו לעצמם חיים חדשים.  אימא שלי הבורגנית מקרקוב גידלה ילדים ארנבות ותות שדה, ואבא שלי נטע שזיפים (ויקסון) ולימים גם שזיף אירופי (שגיב) כי זה הזכיר להם את 'שם', למרות שזה פיתוח ישראלי לחלוטין ...

אריה לינדר עם חברים 
כשאימא שלי הבינה כמה ידע חסר לה בחיים הלכה ללמוד כלכלת הבית, ונשארה גם ללמד במדרשה. תזונה, בישול, תפירה וניהול בית. והייתה לה גם גאווה במקצוע. העוגות שלה, הבישולים שלה, הבגדים שתפרה כי נמאס לה מאתא והיא הרי פולניה מהעיר הגדולה ... ....   אבל לימים, כשרצתה ללמוד לימודים אקדמאים הייתה צריכה להלחם עם אבא שלי שלא הבין למה היא צריכה את זה. ככה גם עם רישיון נהיגה ולקנות מכונית וכו'.  

אימא שלי הסתלקה מהעולם מוקדם מידי, לפני שהספקתי להכיר אותה באמת, אבל מה שבטוח, את חותמה השאירה על כולנו. מניצולת שואה עקשנית ובעלת תושיה לאימא מופלאה,פמיניסטית עוד לפני שקראו לזה ככה, אימא משכילה מצחיקה שמחה ועצובה. כמו כולנו.  


מאיר והדסה לינדר ואנוכי הקטנה בחנוכה. 



יום חמישי, 16 בפברואר 2012

מה המשותף בין עתלית בית אורן וגיבורות נשיות? טיול נשים בכרמל.



לאחרונה התגלג לידי הספר של אניטה דיאמנט -  Day After Night.  אוקי, זה לא ספרות דבוהה או יצירת מופת בלתי רגילה, אבל בהחלט ספר שמאיר זווית אחרת שלא ראינו אותה עד היום כמעט - סיפרו של ניצולת שואה אינו דומה לסיפור של ניצול. לנשים שהגיע 'משם' היו סיפורים אחרים משל הגברים, התמודדויות אחרות ודרך אחרת לחיות אח"כ, בארץ.

תמיד תהיתי איך עשו אותן נשים את המעבר מלוחמת, פרטיזנית או שורדת, שווה בין שווים, לאשת איש, לאימא, לאחת שלא סופרים אותה כי היא עקרת בית? ועל זה מדבר הספר - גיבורות נשיות, ובעקבותיהן אנחנו הולכות בכרמל.

את הבוקר התחלנו במחנה המעפילים עתלית. עברנו בין הצריפים, דברנו על מעפילים ואניות, על סטראוטיפים ומי זכאי לתואר מעפיל,  והשיא - גלינה, שחזור אניית מעפילים בטכנולוגיה של המאה ה 21. הדגשנו סיפורי נשים, התמודדות של נשים ועניני מגדר והסטוריוגרפיה .....




משם המשכנו  לחוות משמר הכרמל עליה כבר נכתב רבות ובמקומות אחרים - התצפית המרהיבה, סיפור המקום עם הטרגדיות שנקשרו בו ומשם לבית אורן - 1939, קיבוץ של הבחרות הסוציאליסטית ממגדיאל, הכי קשוחים שיש, הקבוצה השנייה לעלות להתיישבות בכרמל כי הראשונים היו הדתיים בשלאלה.


אחרי יום עמוס, ואחרי הליכה בכרמל המשתקם אחרי שריפה - נוסעים לארוחת צהריים בעין הוד, במסעדה שנראה על שם הסבתא, דוניה רוסה.  עוד מעט, בהזדמנות הראשונה,  נחזור לטיול נשים בעין הוד .....





יום רביעי, 15 בפברואר 2012

טיול בעין הוד – בתים ציוריים, זיתים עתיקים, חלוצים ואמנים.


סיור חוויתי מלווה תמונות וצילומים ישנים מארכיון הכפר האמנים עין הוד וסביבתו. כפר אמנים חלוצי המשקף חזון והוויה ארץ ישראלית שהייתה ואיננה.  

את הסיור נתחיל בבית הראשונים של הכפר בית גרטרוד קראוס , על קפה ועוגה נראה סרט 'דאדאיסטי' קצר. נדבר 'איך בונים כפר אמנים' מי היתה הרקדנית, כלת פרס ישראל, מי היו מרסל ינקו ומוכתר הכפר - איצ'ה ממבוש ומה ביקשו להקים באותן חורבות של הכפר הערבי שנותרו בצלע הכרמל.

במהלך השיטוט בסמטאות הכפר ננסה להבין מה פירוש המושג כפר אמנים משנת 1953 ועד לימינו? 


נבקר  בגלריה השיתופית של אמני הכפר שהוקמה ממש בראשיתו, בגלריה משפחתית עם שלושה דורות יוצרים. נפגש עם אמנים יוצרים כדי ללמוד על תהליך היצירה וההשראה שהמקום נותן,   נעמוד על הייחודיות של הבנייה הערבית אותה בקשו הראשונים לשמר, על הקשרים בין הון לשלטון ואיך הופכים 'שנור' לאמנות ....