יום רביעי, 22 בפברואר 2012

לכבוד יום המשפחה - משפחת לינדר, מוצא עילית.

אח שלי התחיל פתאום ממרומי שנותיו לחשוב על ההיסטוריה המשפחתית. הוא עושה סדר בתמונות, בקלטות ודאו, מחבר בין ההיסטוריה והטכנולוגיה. בפגישה המשפחתית האחרונה, על הקינוח שכלל עוגות, פרות ו'מי רוצה קפה ומי תה?' אסנת שלפה את האיפון והראתה את התמונות האחרונות שסרק:


נעים להכיר - הדסה ומאיר  לינדר. 

סיפור האהבה בין ההורים שלי התחיל עם כוס סוכר, או דיו לעט, תלוי את מי שואלים. בכל מקרה היא נכנסה לחדר, ראתה את אבא שלי וההמשך כבר היה ברור. אימא שלי ירדה מהשיירה לגוש עציון, לא הגיעה לרבדים, או למענית, תלוי את שואלים - ונשארה בירושלים.

התחתנה עם חתיך אלוהי, ניצול שואה ונולדו ילדים, כי זה מה שעושים פליטי שואה – מקימים משפחה.  בהתחלה גרו בבית הכרם, אצל משפחה שגידלה כלבי בוקסר מפחידים בירושלים של המצור. אח"כ, ההורים שלי עזבו את ירושלים למושב כי ככה הייתה הקריאה הלאומית – 'מן העיר אל הכפר'.  וגם בגלל שהיו 'חסרות לנו ארבע לירות לבית בבית הכרם', ככה אימא שלי הסבירה את המעבר. או שאולי, פשוט משום שלאבא שלי היה אח במושב? 

צעירים ומאושרים עם שדים בארון בנו לעצמם חיים חדשים.  אימא שלי הבורגנית מקרקוב גידלה ילדים ארנבות ותות שדה, ואבא שלי נטע שזיפים (ויקסון) ולימים גם שזיף אירופי (שגיב) כי זה הזכיר להם את 'שם', למרות שזה פיתוח ישראלי לחלוטין ...

אריה לינדר עם חברים 
כשאימא שלי הבינה כמה ידע חסר לה בחיים הלכה ללמוד כלכלת הבית, ונשארה גם ללמד במדרשה. תזונה, בישול, תפירה וניהול בית. והייתה לה גם גאווה במקצוע. העוגות שלה, הבישולים שלה, הבגדים שתפרה כי נמאס לה מאתא והיא הרי פולניה מהעיר הגדולה ... ....   אבל לימים, כשרצתה ללמוד לימודים אקדמאים הייתה צריכה להלחם עם אבא שלי שלא הבין למה היא צריכה את זה. ככה גם עם רישיון נהיגה ולקנות מכונית וכו'.  

אימא שלי הסתלקה מהעולם מוקדם מידי, לפני שהספקתי להכיר אותה באמת, אבל מה שבטוח, את חותמה השאירה על כולנו. מניצולת שואה עקשנית ובעלת תושיה לאימא מופלאה,פמיניסטית עוד לפני שקראו לזה ככה, אימא משכילה מצחיקה שמחה ועצובה. כמו כולנו.  


מאיר והדסה לינדר ואנוכי הקטנה בחנוכה. 



יום חמישי, 16 בפברואר 2012

מה המשותף בין עתלית בית אורן וגיבורות נשיות? טיול נשים בכרמל.



לאחרונה התגלג לידי הספר של אניטה דיאמנט -  Day After Night.  אוקי, זה לא ספרות דבוהה או יצירת מופת בלתי רגילה, אבל בהחלט ספר שמאיר זווית אחרת שלא ראינו אותה עד היום כמעט - סיפרו של ניצולת שואה אינו דומה לסיפור של ניצול. לנשים שהגיע 'משם' היו סיפורים אחרים משל הגברים, התמודדויות אחרות ודרך אחרת לחיות אח"כ, בארץ.

תמיד תהיתי איך עשו אותן נשים את המעבר מלוחמת, פרטיזנית או שורדת, שווה בין שווים, לאשת איש, לאימא, לאחת שלא סופרים אותה כי היא עקרת בית? ועל זה מדבר הספר - גיבורות נשיות, ובעקבותיהן אנחנו הולכות בכרמל.

את הבוקר התחלנו במחנה המעפילים עתלית. עברנו בין הצריפים, דברנו על מעפילים ואניות, על סטראוטיפים ומי זכאי לתואר מעפיל,  והשיא - גלינה, שחזור אניית מעפילים בטכנולוגיה של המאה ה 21. הדגשנו סיפורי נשים, התמודדות של נשים ועניני מגדר והסטוריוגרפיה .....




משם המשכנו  לחוות משמר הכרמל עליה כבר נכתב רבות ובמקומות אחרים - התצפית המרהיבה, סיפור המקום עם הטרגדיות שנקשרו בו ומשם לבית אורן - 1939, קיבוץ של הבחרות הסוציאליסטית ממגדיאל, הכי קשוחים שיש, הקבוצה השנייה לעלות להתיישבות בכרמל כי הראשונים היו הדתיים בשלאלה.


אחרי יום עמוס, ואחרי הליכה בכרמל המשתקם אחרי שריפה - נוסעים לארוחת צהריים בעין הוד, במסעדה שנראה על שם הסבתא, דוניה רוסה.  עוד מעט, בהזדמנות הראשונה,  נחזור לטיול נשים בעין הוד .....





יום רביעי, 15 בפברואר 2012

טיול בעין הוד – בתים ציוריים, זיתים עתיקים, חלוצים ואמנים.


סיור חוויתי מלווה תמונות וצילומים ישנים מארכיון הכפר האמנים עין הוד וסביבתו. כפר אמנים חלוצי המשקף חזון והוויה ארץ ישראלית שהייתה ואיננה.  

את הסיור נתחיל בבית הראשונים של הכפר בית גרטרוד קראוס , על קפה ועוגה נראה סרט 'דאדאיסטי' קצר. נדבר 'איך בונים כפר אמנים' מי היתה הרקדנית, כלת פרס ישראל, מי היו מרסל ינקו ומוכתר הכפר - איצ'ה ממבוש ומה ביקשו להקים באותן חורבות של הכפר הערבי שנותרו בצלע הכרמל.

במהלך השיטוט בסמטאות הכפר ננסה להבין מה פירוש המושג כפר אמנים משנת 1953 ועד לימינו? 


נבקר  בגלריה השיתופית של אמני הכפר שהוקמה ממש בראשיתו, בגלריה משפחתית עם שלושה דורות יוצרים. נפגש עם אמנים יוצרים כדי ללמוד על תהליך היצירה וההשראה שהמקום נותן,   נעמוד על הייחודיות של הבנייה הערבית אותה בקשו הראשונים לשמר, על הקשרים בין הון לשלטון ואיך הופכים 'שנור' לאמנות ....