 |
| משה לזרוביץ' וחבר |
 |
| מגדל שמירה על רכס אצבע, סוף הקיץ. |
הפעם אני לא מספרת את כל הסיפור, אפילו לא את חלקו אלא רק מפזרת הבטחות.
קבוצות בודדות שכבר עלו למקום וראו שלל חרציות צהובות, פרגים וקצת אדומים מבעד לשחור של השריפה כבר אמרו שיחזרו כדי לבקר באתר החדש - יד לשוטר.
ובתמונה, זה לא מגדל עשן וגם לא נועד ליצור מיסוך במקרה של התקפה אווירית.
מגדל שמירה כמו כל מגדל שמירה, אחד מכמה שהקיפו את הצומת ונועדו לשמור על האסירים שלא יברחו או על המעפילים שלא יבואו, אני לא בטוחה.
אבל כאן היה מחנה בריטי, מכובד, עם צריפים ומשטחים מרוצפים ומגדלי שמירה כמו שצריך.
חלק מהצריפים היו יותר מכובדים - באחד גר מפקד המחנה ובשני סגנו היהודי, קצין מוערך ואהוב במשטרה הבריטית- משה לזרוביץ. יליד ראשון לציון - ידע עברית ערבית ואנגלית, היה מוכשר ושקול ואיש ביניים, כזה שידע לדבר עם כל מי שצריך בשפתו שלו. ככה נשלח להרגיע את הרוחות בצפת במהלך המאורעות בשנת 1929, כך נשלח לטול כרם לפקד על מחנה בלב האוכלוסייה הערבית וכך הגיע בסופו של דבר לצומת עתלית, מחנה עובדי הכפייה של המשטרה הבריטית.
ובעצם הוא היה מושאל לשב"ס של הבריטים כי במקור היה שוטר לכל דבר.
16 ליולי, 1938, לילה לפני שהיו אמורים, משה, ברוריה ושלושת הילדים לנסוע לנופש ארעה הטרגדיה. משה, ברוריה ואחיה אליהו קיריז'נר נרצחו בלילה ושלושת הילדים הגיעו כעבור כמה ימים מעין חוד (היום כרם הזיתים בכניסה לעין הוד) לקיבוץ. יפרח אמר שזה נראה לו כמו נצח, לפחות חודש, במציאות - ארבעה ימים שבאמת נראו לכל מי שידע על הסיפור כמו נצח.
יפרח היום בשנות השמונים, רחל אחותו הגדולה כבר לא איתנו וכך גם האח הצעיר. הסיפור שלו הוא הסיפור של המאורעות בארץ בשנות השלושים ושל עצב ארוך, ארוך שלא נגמר אפילו 25 שנה אחרי.
בפעם הבאה שתעברו בצומת עתלית ותסתכלו על מגדלי השמירה תסתקרנו, תשאלו, ובעתיד הקרוב תוכלו לקבל תשובות ב'יד לשוטר', על הגבעה מתחת לעין הוד, ליד צומת עתלית, בצל מגדל שמירה עם נוף מדהים למערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה