לאחרונה התגלג לידי הספר של אניטה דיאמנט - Day After Night. אוקי, זה לא ספרות דבוהה או יצירת מופת בלתי רגילה, אבל בהחלט ספר שמאיר זווית אחרת שלא ראינו אותה עד היום כמעט - סיפרו של ניצולת שואה אינו דומה לסיפור של ניצול. לנשים שהגיע 'משם' היו סיפורים אחרים משל הגברים, התמודדויות אחרות ודרך אחרת לחיות אח"כ, בארץ.
תמיד תהיתי איך עשו אותן נשים את המעבר מלוחמת, פרטיזנית או שורדת, שווה בין שווים, לאשת איש, לאימא, לאחת שלא סופרים אותה כי היא עקרת בית? ועל זה מדבר הספר - גיבורות נשיות, ובעקבותיהן אנחנו הולכות בכרמל.
את הבוקר התחלנו במחנה המעפילים עתלית. עברנו בין הצריפים, דברנו על מעפילים ואניות, על סטראוטיפים ומי זכאי לתואר מעפיל, והשיא - גלינה, שחזור אניית מעפילים בטכנולוגיה של המאה ה 21. הדגשנו סיפורי נשים, התמודדות של נשים ועניני מגדר והסטוריוגרפיה .....
משם המשכנו לחוות משמר הכרמל עליה כבר נכתב רבות ובמקומות אחרים - התצפית המרהיבה, סיפור המקום עם הטרגדיות שנקשרו בו ומשם לבית אורן - 1939, קיבוץ של הבחרות הסוציאליסטית ממגדיאל, הכי קשוחים שיש, הקבוצה השנייה לעלות להתיישבות בכרמל כי הראשונים היו הדתיים בשלאלה.
אחרי יום עמוס, ואחרי הליכה בכרמל המשתקם אחרי שריפה - נוסעים לארוחת צהריים בעין הוד, במסעדה שנראה על שם הסבתא, דוניה רוסה. עוד מעט, בהזדמנות הראשונה, נחזור לטיול נשים בעין הוד .....
