כבר בימיו הראשונים של כבר האמנים עין הוד היה ברור שאחד הכלים הטובים ביותר לגיוס כספים הן מסיבות ובעיקר מסיבות פורים ? ענין רציני ביותר, להרים מסיבת פורים טובה. צריך ספונסרים, יחסי ציבור, הרבה חברים טובים שיקנו כרטיסים במחירים מופקעים וכמה אוטובוסים שיצאו מתל אביב. צריך גם שמזג האוויר יהיה נוח, שתהיה מספיק שתייה מצב רוח, מוסיקה ותחפושות. משנה לשנה משתכללות התחפושות וכמובן שהכרטיסים נראים טוב יותר ועולים יותר .....
עיון מעמיק בתיקי פורים בארכיון הכפר מעלה שרשימת התורמים למסיבות גדלה משנה לשנה. מעמוד אחד או שניים לקלסרים שלמים: אל על, צים, יפאורה, עסיס, חברת משקאות כזו ואחרת, המשטרה, הצבא, איש הון כזה ואחר ועוד.
כולם תרמו כי זה היה כל הרעיון של 'להפוך שנור לאמנות'. לתרום לאמנות ולאמנים ישראלים נחשב למעשה הנכון לעשותו.
בכסף שגויס במסיבת הפורים אפשר היה לצייד עוד סדנה לאמני הכפר, לשלם למקורות עבור בריכת המים, על הדרכים שנסללו בתוך הכפר, על שיפוץ מבני האגודה לטובת תושבי הכפר. בדיוק כמו הגלריה מרכזית, כמו ביאנלה לפיסול, כמו בית ספר לאמנות, כמו אירוח אצל אמנים במהלך הקיץ.
במוזמנים אפשר היה למצוא את כל ההוא והוא וההיא של תל אביב.
כל הבוהמה של תל אביב הגיעה באותו ערב לעין הוד.
בפרוטוקול הישיבה של אספת הכפר משנה לא מזוהה מופיע רעיון חדש ומהפכני, למה לא לעשות את פורים ...... בפסח. יהיה חם יותר, יותר מקום, יותר אנשים, יותר כרטיסים, יותר הכנסות לכפר, רעיון גאוני לא?
התעוררה מהומת אלוהים, מה פתאום להזיז חג? איזה מין רעיון מטורף, זה לא ילך ובכלל, בשביל מה זה טוב?
הפתרון היה גאוני, בואו נעשה חגיגה בפורים וחגיגה בפסח, שאף חג לא יקופח.
כך נולד הבזאר הגדול בפסח בעין הוד. אבל על זה בפעם אחרת.
בנתיים, פורים עדיין עניין רציני מאוד בעין הוד, גם היום.
ומה יצא לי לשבת מזה? סיור חדש בעקבות הפורים בעין הוד.
נדבר על נשים, פורים, 'שנור ואמנות' ועל הקשרים הבלתי מתנתקים בין הון שלטון ואמנות.
ברוח הימים ההם, לאור הימים האלה, סיור מיוחד לאנשים מיוחדים, מלווה תמונות ארכיוניות ופגישות עם אמנים בכפר.
עיון מעמיק בתיקי פורים בארכיון הכפר מעלה שרשימת התורמים למסיבות גדלה משנה לשנה. מעמוד אחד או שניים לקלסרים שלמים: אל על, צים, יפאורה, עסיס, חברת משקאות כזו ואחרת, המשטרה, הצבא, איש הון כזה ואחר ועוד.
כולם תרמו כי זה היה כל הרעיון של 'להפוך שנור לאמנות'. לתרום לאמנות ולאמנים ישראלים נחשב למעשה הנכון לעשותו.
בכסף שגויס במסיבת הפורים אפשר היה לצייד עוד סדנה לאמני הכפר, לשלם למקורות עבור בריכת המים, על הדרכים שנסללו בתוך הכפר, על שיפוץ מבני האגודה לטובת תושבי הכפר. בדיוק כמו הגלריה מרכזית, כמו ביאנלה לפיסול, כמו בית ספר לאמנות, כמו אירוח אצל אמנים במהלך הקיץ.
במוזמנים אפשר היה למצוא את כל ההוא והוא וההיא של תל אביב.
כל הבוהמה של תל אביב הגיעה באותו ערב לעין הוד.
בפרוטוקול הישיבה של אספת הכפר משנה לא מזוהה מופיע רעיון חדש ומהפכני, למה לא לעשות את פורים ...... בפסח. יהיה חם יותר, יותר מקום, יותר אנשים, יותר כרטיסים, יותר הכנסות לכפר, רעיון גאוני לא?
התעוררה מהומת אלוהים, מה פתאום להזיז חג? איזה מין רעיון מטורף, זה לא ילך ובכלל, בשביל מה זה טוב?
הפתרון היה גאוני, בואו נעשה חגיגה בפורים וחגיגה בפסח, שאף חג לא יקופח.
כך נולד הבזאר הגדול בפסח בעין הוד. אבל על זה בפעם אחרת.
בנתיים, פורים עדיין עניין רציני מאוד בעין הוד, גם היום.
ומה יצא לי לשבת מזה? סיור חדש בעקבות הפורים בעין הוד.
נדבר על נשים, פורים, 'שנור ואמנות' ועל הקשרים הבלתי מתנתקים בין הון שלטון ואמנות.
ברוח הימים ההם, לאור הימים האלה, סיור מיוחד לאנשים מיוחדים, מלווה תמונות ארכיוניות ופגישות עם אמנים בכפר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה