ט"ו בשבט חג חביב עלי במיוחד. שקדיות לובשות לבן, מסביב הכל ירוק, עוד לא חם מידי ויש שמש של חורף.
הצרה עם השקדיות האלה זה הזמן הקצר שהן פורחות. כל שנה אני מופתעת מחדש, עוד לא התרגלתי ועוד לא נרגעתי מהן וזהו. הלבן התחלך בירוק ונגמרה לי השקדיה, חזרה להיות שקד. למזלי, היה יום יפה היום, קבוצה נהדרת והזדמנות ללכת ולבקר את כל השקדיות באזור בסיור שמוקדש לט"ו בשבט בעין הוד.
התחלנו ברכס אצבע ממול לעין הוד. עלינו כדי לראות את הכרמל המתחדש. שלוש שנים אחרי, הכל חוזר לחיים. יש כבר כלניות ועיריות, יש עשבוניים במקומות שבהם הקרקע הייתה אפויה לגמרי בשנה הראשונה, וכאן, מישהו, עשה עבודת גננות מרשימה וניקה את הזית שנשרף מכל החוטרים החדשים שצמחו מסביב והשאיר שלושה גזעים כדי שלעץ תהיה צורה יפה בעתיד. באמצע אפשר לראות איך העץ נראה לפני שנשרף. עץ זית גדול ומרשים שבטוח היו לו איזה 100 שנה, ככה בקלות. האש בערה בו כמה ימים עד שכבתה, אפילו השורשים נשרפו, מותירים מחילות טובות לנברנים.
בעתיד הקרוב יצמח כאן עוד אתר הנצחה למישהם. בתקווה שהיה אתר הנצחה מינימלי, שישתלב עם הסביבה, שישהיה ידידותי ומתחשב ולא מגלומני, מתנשא ומשתלט. מאחור מציצה חצי הכוס המלאה. חמיצר.
אחרי זה המשכנו בדרכנו לבקר את בית הקברות של עין הוד, לשיר שירי מולדת לחיים חפר. מראשוני עין הוד, דמות ציורית ומורכבת שבחר להקבר בעין הוד ואף תכנן את כל הטקס לפרטי פרטים. גם המצבה מיוחדת. החברים החליטו שזו אבן דולומיט, שהגימור יפה, ובעיקר מרשים הסמל של הפלמ"ח - כי פעם פלמחניק, תמיד פלמחניק. אז שרנו כמה שירי מולדת, קראנו כמה שירים,
הצטערנו שלא הבאנו בקבוק כי זה ממש התבקש.
 |
| שרים לחיים חפר |
 |
| שרים לחיים חפר |
ואז והמשכנו לסדר ט"ו בשבט. בגן ימיני בכניסה לעין הוד, נערך סדר ט"ו בשבט חינני: מנגנים ושרים, אוכלים פרות יבשים ועוגות מדהימות, שותים קפה ומקנחים בברכות וכמה קטעי קריאה הכרחיים. כל האורחים שהתקבצו מסביב, רק הוסיפו לארוע. אני קצת מקנאה באנשים כאלה שיכולים לשלוף מפוחית וחלילית, שיודעים בע"פ את כל המילים, שמחוברים לכל מילה ולכל ניב בשיר כמו לבן משפחה. עשינו סיבוב בעין הוד, דברנו על הון שלטון ואמנות ועל קפה כסית, ובסוף, גם הייתה ארוחת צהריים נחמדה באור אחרון של צהריים, רגע לפני שיהיה קר מידי.
 |
| שרים ט"ו בשבט בעין הוד |
התחלנו ברכס אצבע ממול לעין הוד. עלינו כדי לראות את הכרמל המתחדש. שלוש שנים אחרי, הכל חוזר לחיים. יש כבר כלניות ועיריות, יש עשבוניים במקומות שבהם הקרקע הייתה אפויה לגמרי בשנה הראשונה, וכאן, מישהו, עשה עבודת גננות מרשימה וניקה את הזית שנשרף מכל החוטרים החדשים שצמחו מסביב והשאיר שלושה גזעים כדי שלעץ תהיה צורה יפה בעתיד. באמצע אפשר לראות איך העץ נראה לפני שנשרף. עץ זית גדול ומרשים שבטוח היו לו איזה 100 שנה, ככה בקלות. האש בערה בו כמה ימים עד שכבתה, אפילו השורשים נשרפו, מותירים מחילות טובות לנברנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה