סיפורים מהקופסא - הרצאות ושקופיות

שולי לינדר ירקוני,  דוקטורנטית באוני חיפה ומורת דרך, תיקח אתכם לטיול בנופי תרבות מחוזות לא מוכרים ליד הבית.
סדרת הרצאות על פינות בארץ, סיפורי משפחות, בתים ואירועים קטנים כגדולים.
המצגות מבוססות על חומרים ארכיונים, תמונות ישנות וחדשות כאחת.

כל מה שצריך זה כורסא, קפה, חברה טובה, נעלי בית ומסך לבן .......

דוגמאות להרצאות:

·         מעין חוד לעין הוד ואין עוד: על מרסל ינקו, חיים חפר, ג'ניה ברגר ושאר החברה טראסק .....

·         מלון אליזבטה: שתי נשים, גבר אחד ושלושה מלונות.

·         הנדיב הלא ידוע – בין רוסיה לארץ ישראל, סיפורם של 'תאומי המעשה'. 

·         הלבנה הלבנה – בית החרושת סיליקט, מחזון לכשלון.

·         נווה ים –  על דיג עברי, דייגים וחלום שנשבר.

·         'בנות שפיה', ביאליק, אוסישקין וברכה צפירה בכפר הנוער מאיר שפיה.

·         עתלית או תרומיה? מלח והמושבה עתלית, לאורך רכס כורכר אחד.

·         "לא אכלנו תנינים!": סיפור על ביצות, תנינים, בדואים ומהנדס בראשית המאה העשרים.  

·         "מסיון לדוגמא בארץ הקדושה": המושבה הגרמנית בחיפה.

·         מחולות לבנים לפרדסים מוזהבים: הטמפלרים בין יפו לשרונה.

·         מה בין נהריה, הקריות הכרמל ויזמות ? של יוסף לוי, איש אשכולות בשנות השלושים.

·         הפרדס הכי מפורסם של רמת גן:  תפוזים, מותגים ושיווק מתוחכם בישראל של שנות העשרים.

·         גן שמואל: בעקבות זיתים, אנשים, אמנות וגנים ציבוריים. 

לתאום: shuliyarkony@gmail.com 

חיים חפר, ארכיון עין הוד 

רות אריון - אמנית אמייל (enamel) מעין הוד - החיפוש אחרי תבליטי הקיר.

עין הוד חוגגת שישים ואנשים עושים סדר במחסנים.

יוצאות תמונות מענינות, עולות שאלות חשובות, ושנייה לפני שהכל יעלם עוד אפשר למצוא תשובות.

ככה במקרה של רוני, הנכדה של רות אריון שעשתה סדר בתמונות של סבתא ויש לה שאלות.

אנחנו מחפשות את הלוחות קיר הללו, איפה היו תלויים, מי הזמין, שנה? 

אולי מישהו יודע? 

חלק מהענין של להיות אמן בעין הוד הייתה העובדה שיכולת להחזיק תנור בבית, להרים סדנא גדולה, ללכלך במהלך העבודה מסביב - כי ככה כולם עושים. כל אחד והליכלוך המאנותי שלו, שיירי אבנים לעושים בפסיפס, שיירי חימר למיחזור, צבעים ושפופרות, אולי כמה מכחולים שנשכחו מאחור, זבל רגיל של אמנים .....

והיתה אחת שהיה לה תנור מאוד מיוחד בבית, רות אריון. 

רות אריון בכלל נולדה כאוולינה גרינטל בברסלאו למשפחה מבוססת בעלת נגיעה ליופי ועיצוב. בשנת 1931 הלכה ללמוד באוניברסיטה. בבית אמרו לה שצריך שיהיה מקצוע אז הלכה ללמוד רפואה אבל צריך גם משהו לנשמה אז למדה גם אמנות. אבל מהר מאוד, כבר בשנת 1933 עלתה לארץ, התגלגלה בין חבריה הייקים בחיפה ובקיבוצים, ובסוף החליטה ללכת עם הלב וללמוד אמנות קצת יותר ברצינות - בבצלאל. לאחר מכן הגיעה ליפו ושם הכירה את מרסל ינקו והגיעה לעין הוד. לטענתה, תמיד אהבה את החומר אבל ממש לעבוד בו התאפשר לה רק כשהגיעה לעין הוד. אולי כי כאן היה נהוד להתנסות ולחפש חומרים חדשים, אולי כי כאן אפשר היה להתנסות ולהתחדש, אולי משו שכאן אפשר היה לעשות בלגן .....

"שנים רבות עשיתי נסיונות כדי לעבוד עם החומר שלי. מתרשימים ליצירת תמונות, בהן יכולתי לשלב את שאיפותי לצייר עם האפשרויות שבאימייל. כמובן, הציור הוא אמצעי ביטוי ישיר וקל יותר מאשר העבודה באמייל. אך דווקא זה משך אותי. התחלתי מעבודות קטנות, כי הייתי מוכרחה להתאמן בתנור הקטן שעמד לרשותי אז בעין הוד. אז חילקתי את התמונות לחלקים, אותם חיברתי לאחר מכן. לא היה קל". (מאמר של חוה נובק על תערוכה של רות אריון, 1963). 

התנור הגדול אפשר לה לעשות עבודות גדולות ולהיות אחת האמניות הראשונות והיחידות שהתמחו בעבודה בחומר הזה. ייחוד נוסף הייתה העובדה שיצרה אמנות קירונית מאמייל כפי שניתן לראות בתמונות הבאות. 

למשל כאן - אולי מישהו יודע איפה נתלתה העבודה הזו לפני שחזרה לבית האמנית בעין הוד? 

רות אריון - העבודה הגדולה שעכשיו על קיר ביתה - במזיאון. 

ואיפה  העבודה הזו? נראה מבנה ציבורי חדש, עם לבנים, לוחות גרנוליט ובטון:  

רות אריון - תבליט קיר מאמייל, מי מכיר, מי יודע? 

רות אריון - תבליט קיר מאמייל, חלקים לתלייה על הרצפה, מי מכיר, מי יודע? 

רות אריון - תבליט קיר מאמייל, מי מכיר, מי יודע? 

אם יש לכם תשובות או רעיונות אתם מוזמנים לכתוב לי. 
מבטיחה לענות. 

ונזכרתי ברגע האחרון -
יש עוד שני לוחות קיר שלא ברור אם יצאו לפועל אם לאו.
את התמונות צילם גדעון סלע מעין הוד: 

זכרון יעקב - סיור לילה שהיה.

סיור שהיה כך היה, סיורקיץ  מיוחד שהיה בזיכרון יעקב. 

יש בזיכרון יעקב מגמה של שימור אתרים.

פרנסי זכרון הבינו את התועלת שיש בשימור נכסים קיימים במקום להרוס, והרימו את הכפפה מכיוונים שונים -  שימור מורשת, שימור מבנים כמו בית המעין, וגם - הייתה תערוכה מענינת שעשתה שימוש בחללים שונים במושבה - "תלוי - אמנות בהשהיה" והפירוש שלכם יהיה ממש טוב כמו הפרוש שלי, אז פשוט לשחק עם המילים. 

שימור 'מדבר' עם מחזור ושימוש חוזר וכבוד לעבר כמו גם כבוד לסביבה, גם האנושית ד"א. 

אני לא מבינה גדולה באמנות ובטח לא בתערוכות. אני אוהבת או לא, נהנית או לא ותמיד מחפשת את ההקשר המקומי, הגאוגרפי או ההיסטורי. חבל לא לראות את התמונות, חלק עדיין תלוי, חלק כבר לא, אבל זכרון יעקב תמיד יפה, לא? 

זכרונות ילדות על שבועות

חג שבועות הוא הזמן של הדודים במושב. אלה שכל חופש היו מאשפזים אותי אצלם כדי שהילדה תאכל קצת ותחליף אווירה. בכלל, אימא שלי והדודה נחשבו לבשלניות מעולות. אימא שלי שלא ידעה לבשל אחרי שהגיעה 'משם' הלכה ללמוד כלכלת הבית במדרשה בירושלים (שיח באדר למי שמתעקש)  והגיסה שלה, הדודה שלי ידעה לבשל אלוהי מהבית, כי היא הייתה רומניה ושם האוכל היה מצוין. אבא שלי וגיסו גם הסתדרו מצויין. אבל הדוד שלי היה תמיד דוד מהסרטים, הולך במכנסים קצרים וגופייה, שר לו כשהיה חוזר עם הטרקטור לעת ערב, אם השוויתי  אותו לאבא שלי העירוני אז הוא לקח אותו בגדול מבחינת הרומנטיקה.

אז בשבועות היינו נוסעים לחגיגה של המושב. לראות את התהלוכה של הטרקטורים עם הפלטפורמות – עגלות, שנושאות עליהן כל טוב, ירקות ופרות, והמון ילדים לבושים לבן ועגלות שנולדו באותה שנה ועוד הרבה אביב פורח.

התכנית האמנותית תמיד היתה מדהימה בעיני. ריקודי עם שאף פעם לא הצלחתי ללמוד, ריקודי מעגלים, שיבולים פה, שיבולים שם, התינוקות  החמודים והשמנמנים, והנשים, תמיד נשים בלבן רוחני כזה עוד לפני שהיה מודרני, עם פרחים קלועים בשערן, מבחינתי זה היה הכי קרוב לאלוהי. כ"כ יפה בעיני.

וכשחזרנו הביתה היו לי עוד כמה חודשים להתגעגע ולחלום עד שהיה מגיע הקיץ והיו שולחים אותי לדודה. על מה חלמתי אני לא יודעת בדיוק, אולי להיות חלק מהישראליות הזאת כי מהספרים שקראתי באותה תקופה היה ברור שזה המקום הנכון, המושב, עבודת האדמה, אולי לחברותא, אולי למקום אחר שהוא לא הבית, לטיולים בין האלונים ובין השדות, לאוכל של הדודה, לטיולים על הטרקטור של הדוד וההערצה שלי לבנידודים כי הם נורא 'נכונים'. 

עברו הרבה שנים,  הדרכים נפרדו, התבגרתי, התברגנתי והפסדתי, כי היה יכול היות לי בית שם, אבל אז הייתי טיפשה מידי וצעירה מידי. ודודה שלי נפטרה באביב. התקופה שתמיד נקשרה בזיכרוני איתה, ואיתה נגמרה הילדות שלי. 

בית הבד העליון בעין הוד - לזכרו של יהודה פלג, איש מעין צבי, איש יקר

לפני שבוע הלך לעולמו איש יקר ומיוחד שהכרתי פעם. יהודה פלג, איש מעין צבי יקיר חוף הכרמל. ככה נכתב בנימוקי ועדת השופטים 2012: "יהודה פלג הנו אוטודידאקט המוכיח כי סקרנות, יסודיות ואהבת הדעת הן כוח מניע המאפשר ופותח מרחבים חדשים בפני המבקש לחקור וללמוד. במגביל לעבודתו בקיבוץ למד וחקר באופן עצמאי את אמות המים של קיסריה, חשף את אמת המים לדור והתעמק בלימוד וחקר טכנולוגיות קדומות של העברת מים, טחנות קמח ובתי בד באתרי ההתיישבות בכרמל. במשך חמש שנים ריכז ופיתח את המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, העמיק את  הידע שלו והפך למומחה בקנה מידה ארצי ועולמי להבנת מפעלי מים קדומים.   יהודה פלג נחשב למומחה ברמה בינלאומית וזוכה להכרה והוקרה מגופים ארכיאולוגיים מובילים בעולם. ליהודה תרומה אדירה להכרה הבינלאומית בחשיבותו וייחודו הארכיאולוגית של חוף הכרמל. על כול זאת ועוד, הוחלט להעניק למר פלג יהודה את אות יקיר חוף הכרמל"
 " 
בשבילי  היה תמיד איש עדין ומעמיק, אוצר בלום של ידע, נעימות הליכות עם הרבה אכפתיות . 
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? שיום אחד שמע שאני מעין הוד ואמר לי שכדאי לבקר שוב את בית הבד העליון של הכפר, מאוד מיוחד המבנה כך אמר לי ואני הבנתי מיד. כי כשהוא היה אומר בשקט, אחרים היו מבינים ברעש. שלח אותי למקורות, שלח לי במייל את מה שלא מצאתי ובסוף לצערי לא הספיק לבקר. 

 היום זמן מתאים לחזור ולדבר על בית הבד של עין הוד.  לזכרו של יהודה פלג, איש יקר: 

בעין הוד פעלו עד לשנת 1948 שני בתי בד מסורתיים. שני בתי הבד שימשו את הכפר הערבי עין חוד כשחלק ניכר מפרנסתו באה ממכירת שמן וממכירת הזיתים והשמן  בשווקי חיפה.  בשנת 1953, כשהגיעו ראשוני האמנים לעין הוד – בית הבד התחתון היה אתר צילומים מבוקש. ממוקם במרכז הכפר, סמוך לגלריה המרכזית, צופה אל הנוף  וכו'. בית הבד העליון הוזנח ונשכח. מסיבה זו נשמר כמות שהיה – על כל חלקיו. 

דן בן אמוץ ובית הבד התחתון. ארכיון עין הוד

בדרך כלל, בבית בד מתבצעות מספר פעולות הכרחיות להפקת שמן מזיתים. ייחודו של בית הבד בעין הוד היא העובדה שנשמרו בו כמעט כל חלקיו המקוריים הנחוצים לתהליך הפקת השמן: האבנים הדרושות לכתישת הזיתים לעיסה הראשונית, ומתקן ה'הקורה והבורג' הדרוש לסחיטת סלי העיסה (עקלים) להפקת השמן. שיטה זו שהומצאה ביוון היתה נהוגה בארץ עד המאה עשרים כשבעקרה נמשכת קורה גדולה כלפי מטה ע"י בורג עץ גדול.  בחפירות שנערכו במקום בשנת תש"ם ע"י מרכז 'אדם ועמלו' מוזיאון ארץ ישראל, אגף העתיקות, חוגי נוער בראשות יהודה פלג הוצע לשחזר את המתקן כפי שנראה בתמונה הבאה: 

שנים עברו על בית הבד ללא שימוש וללא טיפול, באחד הקירות התפתחה בן שמנה שאיימה למוטט את כל המבנה, בצד אחר ברח החול מתחת לרצפה ואיים למוטט את האמפי' של עין הוד שנשען על המבנה. עצת חכמים בהייתה לשפץ. הכל בגלל אותו גג בטון אלכסוני שהונח על המבנה פעם בנשות השישים כי חשבו שזה פתרון מצוין.

במאה ה 21 כבר עושים דברים אחרת. חברו כאן כמה גורמים חשובים וחכמים, ממנים נדיבים למדי, סקרים כאלה ואחרים והתוצאה הרי היא לפניכם - בשנים הבאות זה כבר יהיה מבנה חי עם שימושים מענינים. 

אמיר ג'נאח הוא שאשר על השימור בהתאם לתיק תעוד מפורט של 'מעשה שימור', צוות מסור ונחמד שמפרק אבן אבן כדי שיזכרו איך להחזיר חזרה, ערב רב של תמיכות בפנים - מכל הכיוונים, ותקווה של כולנו שעוד מעט ינוסר הגג, יוסר ותוחזר עטרת המבנה. לזכרו ולכבודו של יהודה פלג. 
ואל תשאלו אותי מה נעשה בבנין לאחר מכן. יש לי הרעיונות שלי .......

בנתיים כמה תמונות: 

בית הבד העליון בעין הוד שנייה לפני שמשפצים.

מפרכה, ים, ממל, אבן גדולה ואבן פריכה, בקיצור - מקורי. 

בית הבד - מסירים קיר עם 'בטן' לאט לאט שלא יתפרק

כאן בפנים מסתתר אמיר. 

.

א-קפלה בעין הוד: סיום נפלא ליום טיול בעין הוד ובחוף הכרמל

כמה ימי חורף נעימים, גשם ששטף הכל, וחגיגה בעין הוד - מרתון א - קפלה בכפר.
התכנסו להן כמה חבורות זמר, מקהלות והרכבים,
הביאו איתן אנרגיות טובות, איכויות ווקאליות ורפרטואר מענין, והתוצאה נעימה כתמיד.
ולקבוצה שבאה איתי ארגנו הופעה מיוחדת, סיום נפלא ליום מענין בחוף הכרמל:

                                                            ההרכבים המופיעים

הופעה בבית התרבות של עין הוד

                     

                        בנתיים מתחממים ומחממים קולות בחוץ, ברחבה, מנצלים את הזמן לשיחות חולין

                                     
 

                                      ויש עוד סרטון ודאו קצרצר, כדי שרק תשאר טעימה בפה ....

                                       שני הרכבים, מיתר ושמיים, אחד בקדמת הבמה, השני מאחור .....

                                                  לפעם הבאה - תשלחו מייל, אשלח הזמנה.

עמק חפר - טיולאוכל לקראת הקיץ שהגיע.

עמק חפר מונח כבר שנים באותו מקום. דרכים חוצות אותו לאורכו, הוא קרוב מידי למרכז ולא רחוק מידי מהמרכז. גרים בו אנשים טובים שעובדים ועושים גם חקלאות. יש בו אדמות חמרה ומוזיאונים, פינות חמד ונחל אלכסנדר שכולם מכירים. טיול בעמק חפר הוא מפתיע ולא רגיל, בעיקר בגלל האנשים.

בתוך הפסיפס המאוד מיוחד של עמק חפר יצאנו לטיולאוכל של ראשית הקיץ.

התחלנו בחוות האצות שפעם הייתה חוות חלזונות.

יש מעט חלזונות, יש מעט קיפודים בכל מיני צבעים

 ויש אצות.
שני סוגים לבחירתכם אולווה וגרצילריה.
אחת ירוקה אחת אדמדמה, גדלות באמבטיות מוארכות ונהנות ממים מליחים וחמימים, חושבות שזה נורא נחמד לטוס בשקית ניילון לחו"ל או לאיזה מסעדה יוקרתית בארץ.
אצות זה טעם נרכש כנראה.
אבל מה שבטוח - יש להן צבע נפלא. טובות לסלטים, למרקים, פשטידות ועוד. 

בינתיים להתחבר עם צבות זה הרבה יותר מעניין.
את האצבעות שומרים רחוק מהמיכל, נשיכה מגברת עצבנית יכולה להיות גם קטלנית.

עוד בתפריט של ראשית הקיץ - פטל.
במשק קפלן המקסים ישנם ארבעה סוגים עיקריים. אחד או שניים אמריקאים, אחד ישראלי והאחרון אני באמת לא יודעת מאיפה אבל זה לא משנה. בויזנברי היה הכי טעים, בשרני, גדול, עם המון מיץ, מתיקות וטעם.
אפשר לבוא לקטוף עד סוף יוני כי אחרי זה כבר אין מה. במשק של שני הצעירים האלה אפשר למצוא גם תותי עץ לקטיף עצמי ובשבתות יש גלידת וניל עם פטל... כמה מפתיע ... 
נדיר למצוא אנשים כאלה, ישירים וכנים עם חיוך, מחשבה קדימה והרבה אהבה לפטל.
פטל טעים בהדלייה - כאן בכפר חיים:

היה גם תות שדה אורגני עם טעם של פעם, ומלפפונים, היתה הליכה לאורך נחל אלכסנדר, דברנו על פרדסים ויוזמה פרטית אז והיום, טיול מפתיע ולא רגיל.