זכרון יעקב - סיור לילה שהיה.

סיור שהיה כך היה, סיורקיץ  מיוחד שהיה בזיכרון יעקב. 

יש בזיכרון יעקב מגמה של שימור אתרים.

פרנסי זכרון הבינו את התועלת שיש בשימור נכסים קיימים במקום להרוס, והרימו את הכפפה מכיוונים שונים -  שימור מורשת, שימור מבנים כמו בית המעין, וגם - הייתה תערוכה מענינת שעשתה שימוש בחללים שונים במושבה - "תלוי - אמנות בהשהיה" והפירוש שלכם יהיה ממש טוב כמו הפרוש שלי, אז פשוט לשחק עם המילים. 

שימור 'מדבר' עם מחזור ושימוש חוזר וכבוד לעבר כמו גם כבוד לסביבה, גם האנושית ד"א. 

אני לא מבינה גדולה באמנות ובטח לא בתערוכות. אני אוהבת או לא, נהנית או לא ותמיד מחפשת את ההקשר המקומי, הגאוגרפי או ההיסטורי. חבל לא לראות את התמונות, חלק עדיין תלוי, חלק כבר לא, אבל זכרון יעקב תמיד יפה, לא? 

זכרונות ילדות על שבועות

חג שבועות הוא הזמן של הדודים במושב. אלה שכל חופש היו מאשפזים אותי אצלם כדי שהילדה תאכל קצת ותחליף אווירה. בכלל, אימא שלי והדודה נחשבו לבשלניות מעולות. אימא שלי שלא ידעה לבשל אחרי שהגיעה 'משם' הלכה ללמוד כלכלת הבית במדרשה בירושלים (שיח באדר למי שמתעקש)  והגיסה שלה, הדודה שלי ידעה לבשל אלוהי מהבית, כי היא הייתה רומניה ושם האוכל היה מצוין. אבא שלי וגיסו גם הסתדרו מצויין. אבל הדוד שלי היה תמיד דוד מהסרטים, הולך במכנסים קצרים וגופייה, שר לו כשהיה חוזר עם הטרקטור לעת ערב, אם השוויתי  אותו לאבא שלי העירוני אז הוא לקח אותו בגדול מבחינת הרומנטיקה.

אז בשבועות היינו נוסעים לחגיגה של המושב. לראות את התהלוכה של הטרקטורים עם הפלטפורמות – עגלות, שנושאות עליהן כל טוב, ירקות ופרות, והמון ילדים לבושים לבן ועגלות שנולדו באותה שנה ועוד הרבה אביב פורח.

התכנית האמנותית תמיד היתה מדהימה בעיני. ריקודי עם שאף פעם לא הצלחתי ללמוד, ריקודי מעגלים, שיבולים פה, שיבולים שם, התינוקות  החמודים והשמנמנים, והנשים, תמיד נשים בלבן רוחני כזה עוד לפני שהיה מודרני, עם פרחים קלועים בשערן, מבחינתי זה היה הכי קרוב לאלוהי. כ"כ יפה בעיני.

וכשחזרנו הביתה היו לי עוד כמה חודשים להתגעגע ולחלום עד שהיה מגיע הקיץ והיו שולחים אותי לדודה. על מה חלמתי אני לא יודעת בדיוק, אולי להיות חלק מהישראליות הזאת כי מהספרים שקראתי באותה תקופה היה ברור שזה המקום הנכון, המושב, עבודת האדמה, אולי לחברותא, אולי למקום אחר שהוא לא הבית, לטיולים בין האלונים ובין השדות, לאוכל של הדודה, לטיולים על הטרקטור של הדוד וההערצה שלי לבנידודים כי הם נורא 'נכונים'. 

עברו הרבה שנים,  הדרכים נפרדו, התבגרתי, התברגנתי והפסדתי, כי היה יכול היות לי בית שם, אבל אז הייתי טיפשה מידי וצעירה מידי. ודודה שלי נפטרה באביב. התקופה שתמיד נקשרה בזיכרוני איתה, ואיתה נגמרה הילדות שלי. 

בית הבד העליון בעין הוד - לזכרו של יהודה פלג, איש מעין צבי, איש יקר

לפני שבוע הלך לעולמו איש יקר ומיוחד שהכרתי פעם. יהודה פלג, איש מעין צבי יקיר חוף הכרמל. ככה נכתב בנימוקי ועדת השופטים 2012: "יהודה פלג הנו אוטודידאקט המוכיח כי סקרנות, יסודיות ואהבת הדעת הן כוח מניע המאפשר ופותח מרחבים חדשים בפני המבקש לחקור וללמוד. במגביל לעבודתו בקיבוץ למד וחקר באופן עצמאי את אמות המים של קיסריה, חשף את אמת המים לדור והתעמק בלימוד וחקר טכנולוגיות קדומות של העברת מים, טחנות קמח ובתי בד באתרי ההתיישבות בכרמל. במשך חמש שנים ריכז ופיתח את המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, העמיק את  הידע שלו והפך למומחה בקנה מידה ארצי ועולמי להבנת מפעלי מים קדומים.   יהודה פלג נחשב למומחה ברמה בינלאומית וזוכה להכרה והוקרה מגופים ארכיאולוגיים מובילים בעולם. ליהודה תרומה אדירה להכרה הבינלאומית בחשיבותו וייחודו הארכיאולוגית של חוף הכרמל. על כול זאת ועוד, הוחלט להעניק למר פלג יהודה את אות יקיר חוף הכרמל"
 " 
בשבילי  היה תמיד איש עדין ומעמיק, אוצר בלום של ידע, נעימות הליכות עם הרבה אכפתיות . 
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? שיום אחד שמע שאני מעין הוד ואמר לי שכדאי לבקר שוב את בית הבד העליון של הכפר, מאוד מיוחד המבנה כך אמר לי ואני הבנתי מיד. כי כשהוא היה אומר בשקט, אחרים היו מבינים ברעש. שלח אותי למקורות, שלח לי במייל את מה שלא מצאתי ובסוף לצערי לא הספיק לבקר. 

 היום זמן מתאים לחזור ולדבר על בית הבד של עין הוד.  לזכרו של יהודה פלג, איש יקר: 

בעין הוד פעלו עד לשנת 1948 שני בתי בד מסורתיים. שני בתי הבד שימשו את הכפר הערבי עין חוד כשחלק ניכר מפרנסתו באה ממכירת שמן וממכירת הזיתים והשמן  בשווקי חיפה.  בשנת 1953, כשהגיעו ראשוני האמנים לעין הוד – בית הבד התחתון היה אתר צילומים מבוקש. ממוקם במרכז הכפר, סמוך לגלריה המרכזית, צופה אל הנוף  וכו'. בית הבד העליון הוזנח ונשכח. מסיבה זו נשמר כמות שהיה – על כל חלקיו. 

דן בן אמוץ ובית הבד התחתון. ארכיון עין הוד

בדרך כלל, בבית בד מתבצעות מספר פעולות הכרחיות להפקת שמן מזיתים. ייחודו של בית הבד בעין הוד היא העובדה שנשמרו בו כמעט כל חלקיו המקוריים הנחוצים לתהליך הפקת השמן: האבנים הדרושות לכתישת הזיתים לעיסה הראשונית, ומתקן ה'הקורה והבורג' הדרוש לסחיטת סלי העיסה (עקלים) להפקת השמן. שיטה זו שהומצאה ביוון היתה נהוגה בארץ עד המאה עשרים כשבעקרה נמשכת קורה גדולה כלפי מטה ע"י בורג עץ גדול.  בחפירות שנערכו במקום בשנת תש"ם ע"י מרכז 'אדם ועמלו' מוזיאון ארץ ישראל, אגף העתיקות, חוגי נוער בראשות יהודה פלג הוצע לשחזר את המתקן כפי שנראה בתמונה הבאה: 

שנים עברו על בית הבד ללא שימוש וללא טיפול, באחד הקירות התפתחה בן שמנה שאיימה למוטט את כל המבנה, בצד אחר ברח החול מתחת לרצפה ואיים למוטט את האמפי' של עין הוד שנשען על המבנה. עצת חכמים בהייתה לשפץ. הכל בגלל אותו גג בטון אלכסוני שהונח על המבנה פעם בנשות השישים כי חשבו שזה פתרון מצוין.

במאה ה 21 כבר עושים דברים אחרת. חברו כאן כמה גורמים חשובים וחכמים, ממנים נדיבים למדי, סקרים כאלה ואחרים והתוצאה הרי היא לפניכם - בשנים הבאות זה כבר יהיה מבנה חי עם שימושים מענינים. 

אמיר ג'נאח הוא שאשר על השימור בהתאם לתיק תעוד מפורט של 'מעשה שימור', צוות מסור ונחמד שמפרק אבן אבן כדי שיזכרו איך להחזיר חזרה, ערב רב של תמיכות בפנים - מכל הכיוונים, ותקווה של כולנו שעוד מעט ינוסר הגג, יוסר ותוחזר עטרת המבנה. לזכרו ולכבודו של יהודה פלג. 
ואל תשאלו אותי מה נעשה בבנין לאחר מכן. יש לי הרעיונות שלי .......

בנתיים כמה תמונות: 

בית הבד העליון בעין הוד שנייה לפני שמשפצים.

מפרכה, ים, ממל, אבן גדולה ואבן פריכה, בקיצור - מקורי. 

בית הבד - מסירים קיר עם 'בטן' לאט לאט שלא יתפרק

כאן בפנים מסתתר אמיר. 

.

א-קפלה בעין הוד: סיום נפלא ליום טיול בעין הוד ובחוף הכרמל

כמה ימי חורף נעימים, גשם ששטף הכל, וחגיגה בעין הוד - מרתון א - קפלה בכפר.
התכנסו להן כמה חבורות זמר, מקהלות והרכבים,
הביאו איתן אנרגיות טובות, איכויות ווקאליות ורפרטואר מענין, והתוצאה נעימה כתמיד.
ולקבוצה שבאה איתי ארגנו הופעה מיוחדת, סיום נפלא ליום מענין בחוף הכרמל:

                                                            ההרכבים המופיעים

הופעה בבית התרבות של עין הוד

                     

                        בנתיים מתחממים ומחממים קולות בחוץ, ברחבה, מנצלים את הזמן לשיחות חולין

                                     
 

                                      ויש עוד סרטון ודאו קצרצר, כדי שרק תשאר טעימה בפה ....

                                       שני הרכבים, מיתר ושמיים, אחד בקדמת הבמה, השני מאחור .....

                                                  לפעם הבאה - תשלחו מייל, אשלח הזמנה.

עמק חפר - טיולאוכל לקראת הקיץ שהגיע.

עמק חפר מונח כבר שנים באותו מקום. דרכים חוצות אותו לאורכו, הוא קרוב מידי למרכז ולא רחוק מידי מהמרכז. גרים בו אנשים טובים שעובדים ועושים גם חקלאות. יש בו אדמות חמרה ומוזיאונים, פינות חמד ונחל אלכסנדר שכולם מכירים. טיול בעמק חפר הוא מפתיע ולא רגיל, בעיקר בגלל האנשים.

בתוך הפסיפס המאוד מיוחד של עמק חפר יצאנו לטיולאוכל של ראשית הקיץ.

התחלנו בחוות האצות שפעם הייתה חוות חלזונות.

יש מעט חלזונות, יש מעט קיפודים בכל מיני צבעים

 ויש אצות.
שני סוגים לבחירתכם אולווה וגרצילריה.
אחת ירוקה אחת אדמדמה, גדלות באמבטיות מוארכות ונהנות ממים מליחים וחמימים, חושבות שזה נורא נחמד לטוס בשקית ניילון לחו"ל או לאיזה מסעדה יוקרתית בארץ.
אצות זה טעם נרכש כנראה.
אבל מה שבטוח - יש להן צבע נפלא. טובות לסלטים, למרקים, פשטידות ועוד. 

בינתיים להתחבר עם צבות זה הרבה יותר מעניין.
את האצבעות שומרים רחוק מהמיכל, נשיכה מגברת עצבנית יכולה להיות גם קטלנית.

עוד בתפריט של ראשית הקיץ - פטל.
במשק קפלן המקסים ישנם ארבעה סוגים עיקריים. אחד או שניים אמריקאים, אחד ישראלי והאחרון אני באמת לא יודעת מאיפה אבל זה לא משנה. בויזנברי היה הכי טעים, בשרני, גדול, עם המון מיץ, מתיקות וטעם.
אפשר לבוא לקטוף עד סוף יוני כי אחרי זה כבר אין מה. במשק של שני הצעירים האלה אפשר למצוא גם תותי עץ לקטיף עצמי ובשבתות יש גלידת וניל עם פטל... כמה מפתיע ... 
נדיר למצוא אנשים כאלה, ישירים וכנים עם חיוך, מחשבה קדימה והרבה אהבה לפטל.
פטל טעים בהדלייה - כאן בכפר חיים:

היה גם תות שדה אורגני עם טעם של פעם, ומלפפונים, היתה הליכה לאורך נחל אלכסנדר, דברנו על פרדסים ויוזמה פרטית אז והיום, טיול מפתיע ולא רגיל. 

יום השואה - יום המשפחה

השבועיים הכי ירוקים וצבעוניים בעין הוד הם דווקא אותם שבועות שבין פסח,  יום השואה, יום הזיכרון והבלגן של יום העצמאות, הם הימים שמצליחים לבלבל אותי כל פעם מחדש. עם השנים יום השואה הופך להיות קשה יותר ויותר, בגלל המשפחה. זה יום המשפחה ההיא, זאת שהייתה יכולה להיות לי בעצם.

10 אחים ואחיות היו לסבתא שלי משניאטין: יטי, פרידה, גולדה - אימא של אבא שלי, ברניס, קלייר, פישל, אדולף, מנדל שמעון והארי.  את הבנות שלחו לאמריקה, את הבנים חיתנו טוב.

Back row: Fishel (aka: Markus), Mendel, Harry. Middle: Golda, Perl, David. Bottom row: Claire, Bernice (baby), Simon, Freda. (Note: Adolf and Jetty absent). C. 1904-5.

ורק גולדה נשארה בעיירה ההיא, שניאטין, עיירת גבול רב תרבותית.
היא הייתה צריכה לטפל בהורים שהזדקנו. התחתנה עם דוד לינדר, ונולדו ארבעה ילדים.

הבכור היה יוסף-יוזק. אחריו האחיות חנקה ושלימקה. ובסוף, בן הזקונים מאיר- מניו, אבא שלי.

משפחה יפה, מצטלמת אצל הצלם של העיירה, אגנציו שמיצלר שהסטודיו שלו היה ממש ברובע הארמני של העיירה. היתה לו תקרת זכוכית כדי להכניס את האור פנימה, מסכים משתנים כדי שיהיה רקע מענין לתמונות וציוד חדש חדש שכמוהו לא נראה בעיירה לפני כן. כל אירוע חשוב צולם בסטודיו שלו או על ידי שמיצלר. למשל חגיגות פורים שנשלחו כגלויה לאחיות של סבתא שהיו באמריקה.

חנקה ושלימקה בפורים - בסטודיו של שמיצלר

גורלה של גולדה היה איום ונורא. אבא שלי, ברגע של תושיה הבין שזה הסוף וברח.
בלי להסתכל לאחור.
עבר את הגבול, הגיע לדוד ברומניה ויחד עם אחותו הסתתרו מעיניים רעות.
ב 1944 הצליח ועלה על האוניה לארץ.
אחותו ובעלה היו אמורים להגיע אחריו, אבל גורל המפקורה ידוע.

אבא שלי עבר את כל התחנות המקובלות הלאומיות של הדור ההוא: עלה לארץ, ירד לעבוד בסדום, התגייס לבריגדה ונסע לאירופה להציל את שארית הפליטה, הוא חשב שיהיה מחסל נאצים אבל לא נתנו לו, וכמו בסיפורים הכי רומנטיים, ביום שפגש את אימא שלי הבין שהיה שנים במצב של הלם, פועל על אוטומט, בלי להרגיש כלום. בירושלים רגע לפני המצור היא נכנסה לבקש קפה או דיו, תלוי את מי שואלים, ומשם כבר לא יצאה.

מאיר והדסה לינדר

הקימו בית בירושלים, נענו לצו התנועה ויצאו מהעיר אל הכפר, הקימו משפחה ומדינה.
אבא שלי הקים משפחה לתפארת בלי מליצות, נחמדה, מצחיקה, סתם משפחה. כל עשרת הדודים והדודות שלו התפזרו בעולם, עם כמה מהם אנחנו אפילו בקשר מיוחד, נעים לגלגל על הלשון - "הדוד שלי מקנדה" או "הבן דוד שלי התחתן עם סינית" ....
אבל הייתה יכולה להיות לי עוד משפחה, וסבא, וסבתא, ודודים 'מדרגה ראשונה'. לכן יום השואה הוא יום המשפחה בשבילי, זו שהייתה יכולה להיות לי.

והיום, יום השואה 2012 לאבא שלי, שלא היה אמור להגיע לכאן, יש כבר שישה נינים ועוד אחד בדרך......  

טיול יום הולדת בעין הוד - נשים אמנות ואומנות.

בזמן האחרון יש סיור חדש - נשים בעין הוד. 
נשים שבאות לחגוג יום הולדת  ומצד שני - טיול שמדבר על נשים. 
אני מציעה שעתים של טיול באווירה מיוחדת,  בין עבר להווה בהוויה נשית: 


הנשים שבאות לחגוג התחילו את הסיור בארוחת בוקר מפנקת, ולאחר מכן יצאו לטייל ולשמוע על נשים שהיו פעם ושעדיין חיות בעין הוד.  הנשים שהיו - היו גדולות מהחיים:  גרטרוד קראוס שאצלה בבית אנחנו מתחילות תמיד עם קפה ועוגה, מלכת אמריקה- אלינור רוזוולט שהגיעה לבקר פעם לפני אי אילו שנים, הגן של מדי ינקו - האישה של, ונשים מפיקות    מסיבות פורים מיתולוגיות בעין הוד.

מאוסף שקופיות בר אבן 

נשים ואמנות בעין הוד זה בכלל סיפור מיוחד - למה נמצא יותר נשים שפנו לאומנות ויותר גברים שפנו לאמנות, מה בכלל ההבדל בין אמנות ואומנות? איך זה קשור לחזון של ינקו שהחליט להקים כפר אמנים? למה נמצא יותר נשים שפנו לעסוק בקרמיקה, ומה בין קרמיקה לקדרות? ומה ההבדל בין הסטודיו של האמן לסטודיו של האמנית, אם יש הבדל כזה......  

פסל בבית גרטרוד קראוס - אישה או גבר? אמן או אמנית? 

נשים ויום הולדת בעין הוד זה טיול באווירה אחרת - יותר נינוח, ביקורים אינטימיים בסטודיו של נשים עבור נשים, אפשר לדבר על תכשיטים וכל בגדים, אפשר לדבר על דברים שברומו של עולם ואפשר לטייל, להתרשם, לחוות ולחזור הביתה אחרי עוד יום עם חברות.

מאוסף שקופיות בר אבן - ג'ניה ברגר עם חברים חשובים ......